לדעתי צריך להיות ערך מוסף בקריאת ספר על מאמר בעיתון.
אם בסיומו של הספר, אני מניח אותו ומילותיו ממשיכות להדהד בי, הרי הוא עשה את מלאכתו.
אם כבר באמצעיתו ,אני חש כי הדברים מוכרים, בעיקר מקריאת עיתונים ומקורות אחרים, הרי החמצנו, אני הקורא וכותב הספר.
<mark>יועז הנדל</mark> משך את תשומת לבי ממאמריו בעיתון בסגנונו ה"חלק". דעותי , במרבית המקרים כדעותיו. ימין מתון.
לכן היו לי ציפיות גבוהות מהספר.
השליש הראשון ש

בשעת ערב בנובמבר 2012 צלצל הטלפון בביתו של ד"ר <mark>יועז הנדל</mark>. על הקו היה מפקדו במערך המילואים של הקומנדו הימי. "הוא ביקש שאגיע. מבחינה חוקית קוראים לזה צו 8. קריאת חירום לאנשי מילואים. המבחן העליון של אזרח בישראל אינו בציות לחוקים ולצווים אלא בתחושת השייכות. הפטריוטיות היא כוחו של הרגל. כוחם של החברים שאיתם אתה משרת במילואים, שותה קפה, נלחם כשצריך" (עמוד 9). כך, בהתייחסות לשירות המילואים במבצע "עמוד ע

את <mark>יועז הנדל</mark> הכרתי דרך ידיעות אחרונות,הנדל מייצג בדעותיו ימין ליברלי ופרגמטי שאני רואה את עצמי שייך אליו. שלא כמו עיתונאים אחרים, אני מאמין שפיו וליבו שווים, מה שגורם לי להנות מהטור שלו כל שבת מחדש .הקריאה בספר רק חיזקה את זה.

הנדל מתאר בספר את המסע שלו במדינה שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב אבל גם כל כך אוהבים לשנוא. מתלוננים שהיא יותר מדי דתית, אבל לא מספיק יהודית. מדינה שאנו תוקפים כל מי ששונה מא

את הספר "אבא יוצא למלואים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2012) שכתב רס"ן (מיל.) ד"ר <mark>יועז הנדל</mark>, מ"פ במילואים בשייטת 13, ואייר סא"ל (מיל.) אבי פרידמן, מפקד גדוד הסיור של חטיבת הנגב, חטיבת חי"ר במילואים, אני מקריא לבנותי תדיר. זה נובע מן העובדה שאני איש מילואים די פעיל, בחטיבת צנחנים מילואים, ושספר הילדים המקסים הזה מסייע לי להסביר להן למה זה חשוב שאוסיף ואשרת במילואים, גם כשקשה ולא נוח.

זה מתחיל, כתב הנדל

https://wp.me/p4kTCp-17h


בספרם "ישראל נגד איראן" (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2011) טענו ד"ר <mark>יועז הנדל</mark>, פרשן ב"ידיעות אחרונות" ובעברו לוחם וקצין בקומנדו הימי (ולימים ח"כ ושר), ויעקב כץ, הפרשן הצבאי של "הג'רוזלם פוסט" (וכיום עורך העיתון), כי טביעות האצבע האיראניות ניכרות בכל אירוע ביטחוני משמעותי שמולו ניצבה ישראל מאז קיץ 2006, ואף קודם לכן.

אז, ב־2011, הטענה שישראל ואיראן נתונות במלחמה נראתה קי

עד כמה ישראל קרובה ליום הדין? לארמגדון? לסוף העולם?
הספר הזה לא נותן תשובה לשאלה הקשה הזאת. אם אתם מחפשים נחמה
לא תמצאו אותה בו, מה שכן תמצאו זה הבנה טובה יותר לפקעת החוטים
הזאת שמיצגת את היחסים המאוד מסובכים בין ישראל לאיראן.
ביחסים הבי״ל נהוג לחשוב שהשחקנים שמשחקים בתחום הזה הם אנשים
נורמטיבים הפועלים מתוך שיקולים רציונליים, אך מה עושים אם השחקנים
הפועלים מולנו הם אנשים פאנטים, הפועלים מחו