לא יודעת מה עובר עלי. אני בתקופה שבה ספר אחר ספר שאני קוראת מעייף אותי. הנה ספר נוסף שהתחשק לי להפסיק לקרוא כבר אחרי 50 עמודים ובכל זאת המשכתי עד הסוף כי אנשים שאני מעריכה מאוד את דעתם אהבו אותו והרגשתי שאני חייבת לתת לו צ'אנס אמיתי. אבל לצערי לא התחברתי. למה? אני מנסה לענות לעצמי על השאלה הזו בזמן שאני כותבת את הביקורת.

הסיפור הוא על קהילה חרדית סגורה בירושלים שמורכבת מכל מיני תמהונים למיניה

ספרה השני של <mark>שפרה קורנפלד</mark> שוב מוכיח שלפנינו סופרת אמיתית. אחת שיודעת לנגן על מילים וליצור מנגינה ייחודית.
הספר מסופר מנקודת מבט של מספר דמויות שהיו בעבר משפחה חרדית אחת.
לאחר התפרקות המשפחה כל אחד מתומדד עם קשיים אחרים ומעל הכל מרחף חוסר היכולת ההורית של האמא להגן ולטפל בילדיה.
השנים מתקדמות בספר אבל זה נשאר מוטיב חוזר.
סיפור לא פשוט על קשיים אמיתיים של ילדים (בולמיה, אובדנות, עוני) שנאלצו מה

מי שיגיד ש<mark>שפרה קורנפלד</mark> היא עוד ידוענית שהחליטה לנצל את פרסומה ולנסות את עצמה בנעליים של סופרת - יחטא חטא בל יסלח. מדוע? כי ההפך הגמור הוא הנכון- מדובר בסופרת מחוננת ומבריקה, שבמקרה התפרסמה לראשונה ממשהו שאינו ספרות.

בתערובת אותנטית של עברית "מלעילית" של אשכנזים ואנגלית, בבקיאות בפרטים שרק דתל"שית חרדית לשעבר הייתה יכולה לספק, בתיבול של הומור ציני ושובב, שפרה מביאה את סיפורה של קהילה רקובה מהיס

אם לא הייתי יודעת שזה ספר ביכורים לא הייתי מנחשת זאת לעולם.
כדרכם של ספרי ביכורים מדובר בסיפור גדול. סיפור שיושב לסופר על הלב ומתבשל לו במוח כבר הרבה מאוד זמן. הפער בין הסיפור הגדול ליכולת ההוצאה לפועל, כלומר לתוצאה הסופית כשמדובר בספר ראשון עלול להיות מאכזב. אך כפי שציינתי לא כך במקרה של <mark>שפרה קורנפלד</mark>.
הספר כתוב בצורה מרתקת. מהזן שלא מורידים מהיד. נכון שיש לי נגיעה לעולם הזה וייתכן שמכאן נבעה

המשפחה של יונה, גיבורת הסיפור, מתפרקת. ההורים מתגרשים והילדים מתחלקים ביניהם, ומי שלוקחת אחריות היא יונה, הבכורה.
למעשה, יונה ופרי הם תאומים, אבל הסיפור מסופר מעיניה, וגם אמא שלה מתייחסת אליה כאל המבוגר האחראי.
זה סיפור על משפחה מטורללת עם אמא לא ממש מתפרדת, שהזכיר לי קצת את "טירת הזכוכית"
רק שזה קורה בירושלים וקנדה, וככל שמתקדמים בקריאה מתחזקת ההרגשה שזה מבוסס על סיפורה האישי של המחברת, <mark>שפרה</mark> ק

הספר כתוב מצוין. השפה המתובלת באנגלית ואידיש מבטאת את האותנתיות של הדמויות והחיים במסגרת החרדית הברוקלינית, שהתמקמה בירושלים. הסיפור מרתק וכולל דמויות רב גוניות ואף מוקצנות. חיים מלאי איסורים מהתורה, אך חוקי מוסר בסיסיים מופרים ללא הפסק.
ניכר ש<mark>שפרה קורנפלד</mark> מכירה היטב את ההוויה המתוארת, אני רק מקווה שיש פה הקצנה לצורך הסיפור, אחרת החברה החרדית החיה בתוכנו מסוכנת לעתידנו עוד יותר משחשבנו. לא פלא ש

יש לי הרבה כבוד ל<mark>שפרה קורנפלד</mark> וזה לא משהו שנוטה להתפתח אצלי עבור פליטי ריאליטי אבל היא באמת בחורה אינטליגנטית עם יכולות ביטוי גבוהות וראיית החיים באופן די מפתיע ביחס לרקע ממנו הגיעה. בדיוק בגלל המעלות אותן הרגע מניתי וייחסתי לה ציפיתי להרבה יותר, הספר מבוסס על רעיון יפה ובאמת יש לו פוטנציאל להיות ספר מעולה ואפילו מותח גבולות אבל שפרה בחרה להשאר בתחום הדי בטוח ובנאלי, התפזרה עם פירוט יתר על דמויות

כאדם המשתייך לזרם הדתי-לאומי, יש לי קצת ידע מקדים על העולם החרדי. העולם שאני צופה בו מבחוץ, לרוב באכזבה רבה.

עלי להיות כנה.
הספר הזה הלחיץ אותי. הסיפור הדמיוני, עטור המטפורות המשובחות הזה, מתאר מצב שעלול להיות קיים. דרך חיים שלא גלויה לפנינו, אך בקורטקס שלנו ישנו גירוד שמשמעו: זה קיים.

השילובים הלשוניים בספר זה מרתקים, למרות שלפעמים תהיתי ביני לבין עצמי אם אדם חילוני מבטן ומלידה יבין את כו

כן, זאת <mark>שפרה</mark> מהאח הגדול. לאלה שיצא להם לחטוא ולראות קצת בזמנו את האח הגדול (בובלילים נגד פרידמנים? זוכרים?) בטח יסכימו איתי שהיה ברור שמהפרידמנית הזאת ייצא משהו אחר מאשר עוד ידוענית ריאליטי שמחפשת למצוא את התהילה בהשקות סתמיות או פרסומות זמניות.
ואכן, בראיון ששמעתי עם <mark>שפרה</mark> ברדיו הבנתי שהיא עסקה בכתיבת הספר הזה פחות או יותר מאז שיצאה מהבית ההוא... פשוט הסתגרה בחדר וכתבה. ולא, היא לא כתבה על חוויו