מארי-אנרי בל (בצרפתית: Marie-Henri Beyle; ‏23 בינואר 1783 – 23 במרץ 1842), הידוע יותר בשם העט שלו סטֶנדָל (Stendhal), היה מגדולי סופריה של צרפת.
מארי-אנרי בל נולד בעיר גְרֶנוֹבְּל שבצרפת בשנת 1783 למשפחה בורגנית, שלה רחש הערכה מעטה מאוד. אמו מתה כאשר היה בן שבע. בשנת 1796 החל את לימודיו באקול סנטרל ובשנת 1800 עזב את גרנובל לאיטליה, מקום אשר הותיר בו חותם עמוק ומתמשך.
בהמשך שנותיו הצטרף למסע האיטלקי של צבא נפוליאון, ועם סיומו שב לפריז, שם ניסה לעשות חיל במסחר, בכתיבה ספרותית ובפיתוין של נשים. לקחי שנים אלו מילאו מאוחר יותר תפקיד חשוב בעיצוב דמותו של ז'וליאן סוֹרֶל, גיבור הרומן החשוב שלו "האדום והשחור" (Le Rouge et le Noir). החל משנת 1810 מילא תפקיד של קצין מִנהלה ואספקה במלחמות נפוליאון ועם נפילתה של האימפריה הראשונה של נפוליאון בשנת 1814 בחר להתיישב במילאנו שבאיטליה. בשנים אלו החל סטנדל לכתוב את יצירותיו הראשונות, כולל "היסטוריה של הציור באיטליה" ו"רומא, נאפולי ופירנצה" וכן "האהבה". במהלך כתיבת יצירה אחרונה זו נאלץ סטנדל לפרסם בפריז, שכן הוא נחשד בהשתייכות לתנועת הקרבונרים (אגודה חשאית של מתנגדי המשטר שפעלה באיטליה), ונאלץ לעזוב את איטליה.
עם שובו לפריז, במצב כלכלי מעורער אחרי מותו של אביו, נכנס סטנדל לחוגים הספרותיים של העיר וביקר בסלונים הספרותיים. הוא הצטרף לקבוצה קטנה שהושפעה מפרוספר מרימה, וכתב מאמרים ומסות. בשנת 1827 פרסם את ספרו הראשון, "ארמנס" ובשנת 1830 את "האדום והשחור", שהושפע במידה מסוימת מאירועי מהפכת יולי 1830. אחרי המהפכה, מונה לתפקיד קונסול בעיירה צ'יוויטווקיה (Civitavecchia) שבסמוך לרומא.
סטנדל היה משועמם בעיירה הקטנה והירבה במסעות ברחבי אירופה. הוא לא הצליח להשלים את היצירות שבכתיבתן עסק אז, "זכרונותיו של אגוטיסט" (Souvenirs d'égotisme) ו"לוסיין לוון" (Lucien Leuwen), אחרי שהשלים את כתיבת הרומן החשוב השני שלו - "מנזר פרמה" (La Chartreuse de Parme) בשנת 1839.
סטנדל נפטר בלילה שבין ה-22 ל-23 במרץ 1842 ונקבר בפריז.
יצירותיו בתרגום לעברית:
אם המנזר: ארבעה סיפורים מתוך "רשומות איטלקיות"; תורגם מצרפתית בידי חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ל. (Chroniques Italiennes: "אם המנזר", "ויטוריה אקוראמבוני, דוכסית בראצ'אנו", "בית צ'נצ'י", "הדוכסית פאליאנו"; Chroniques italiennes:‏ "L'Abbesse de Castro",‏ "Vittoria Accoramboni, duchesse de Bracciano",‏ "Les Cenci",‏ "La Duchesse de Palliano")
מנזר פַּרמֶה: רומן; תרגם מצרפתית: יונתן רטוש; הביא לבית הדפוס: חיים אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"א–תשי"ב. (La Chartreuse de Parme)
מנזר פרמה; מצרפתית: א' ראובני, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ג.
מנזר פרמה; תרגמה מצרפתית והוסיפה הערות: אירית עקרבי; כתבה אחרית דבר: לנה שילוני, ירושלים: כרמל; המפעל לתרגום ספרות מופת, מרכז ההדרכה לספריות בישראל, משרד החינוך התרבות והספורט – מינהל התרבות – המחלקה לספרות, תשס"ח 2008.
האדום והשחור: כרוניקה של המאה התשע-עשרה; תרגם מצרפתית: יהושע קנז; הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א 1981. (Le Rouge et le Noir)
האדום והשחור; תירגם מצרפתית והוסיף הערות: יעקב חסון (בן שבתי), תל אביב: מ' מזרחי, תשמ"א 1981.
ארמאנס: או, תמונות מטרקלין פאריסאי ב-1827; מצרפתית: אירית עקרבי, ירושלים: כתר, 1986. (Armance; ou, Quelques scènes s'un salon de Paris en 1827)
לוסיין לוון; תרגום מצרפתית: יורם ברונובסקי; אחרית-דבר: לנה שילוני, ירושלים: כרמל, תשנ"ח 1998. (Lucien Leuwen)
מתוך על האהבה, מצרפתית: אהרן שבתאי. בתוך 'דחק- כתב עת לספרות טובה', כרך י', 2018.

מארי-אנרי בל (בצרפתית: Marie-Henri Beyle; ‏23 בינואר 1783 – 23 במרץ 1842), הידוע יותר בשם העט שלו סטֶנדָל (Stendhal), היה מגדולי סופריה של צרפת.
מארי-אנרי בל נולד בעיר גְרֶנוֹבְּל שבצרפת בשנת 1783 למשפחה בורגנית, שלה רחש הערכה מעטה מאוד. אמו מתה כאשר היה בן שבע. בשנת 1796 החל את לימודיו באקול סנטרל ובשנת 1800 עזב את גרנובל לאיטליה, מקום אשר הותיר בו חותם עמוק ומתמשך.
בהמשך שנותיו הצטרף למסע האיטלקי של צבא נפוליאון, ועם סיומו שב לפריז, שם ניסה לעשות חיל במסחר, בכתיבה ספרותית ובפיתוין של נשים. לקחי שנים אלו מילאו מאוחר יותר תפקיד חשוב בעיצוב דמותו של ז'וליאן סוֹרֶל, גיבור הרומן החשוב שלו "האדום והשחור" (Le Rouge et le Noir). החל משנת 1810 מילא תפקיד של קצין מִנהלה ואספקה במלחמות נפוליאון ועם נפילתה של האימפריה הראשונה של נפוליאון בשנת 1814 בחר להתיישב במילאנו שבאיטליה. בשנים אלו החל סטנדל לכתוב את יצירותיו הראשונות, כולל "היסטוריה של הציור באיטליה" ו"רומא, נאפולי ופירנצה" וכן "האהבה". במהלך כתיבת יצירה אחרונה זו נאלץ סטנדל לפרסם בפריז, שכן הוא נחשד בהשתייכות לתנועת הקרבונרים (אגודה חשאית של מתנגדי המשטר שפעלה באיטליה), ונאלץ לעזוב את איטליה.
עם שובו לפריז, במצב כלכלי מעורער אחרי מותו של אביו, נכנס סטנדל לחוגים הספרותיים של העיר וביקר בסלונים הספרותיים. הוא הצטרף לקבוצה קטנה שהושפעה מפרוספר מרימה, וכתב מאמרים ומסות. בשנת 1827 פרסם את ספרו הראשון, "ארמנס" ובשנת 1830 את "האדום והשחור", שהושפע במידה מסוימת מאירועי מהפכת יולי 1830. אחרי המהפכה, מונה לתפקיד קונסול בעיירה צ'יוויטווקיה (Civitavecchia) שבסמוך לרומא.
סטנדל היה משועמם בעיירה הקטנה והירבה במסעות ברחבי אירופה. הוא לא הצליח להשלים את היצירות שבכתיבתן עסק אז, "זכרונותיו של אגוטיסט" (Souvenirs d'égotisme) ו"לוסיין לוון" (Lucien Leuwen), אחרי שהשלים את כתיבת הרומן החשוב השני שלו - "מנזר פרמה" (La Chartreuse de Parme) בשנת 1839.
סטנדל נפטר בלילה שבין ה-22 ל-23 במרץ 1842 ונקבר בפריז.
יצירותיו בתרגום לעברית:
אם המנזר: ארבעה סיפורים מתוך "רשומות איטלקיות"; תורגם מצרפתית בידי חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ל. (Chroniques Italiennes: "אם המנזר", "ויטוריה אקוראמבוני, דוכסית בראצ'אנו", "בית צ'נצ'י", "הדוכסית פאליאנו"; Chroniques italiennes:‏ "L'Abbesse de Castro",‏ "Vittoria Accoramboni, duchesse de Bracciano",‏ "Les Cenci",‏ "La Duchesse de Palliano")
מנזר פַּרמֶה: רומן; תרגם מצרפתית: יונתן רטוש; הביא לבית הדפוס: חיים אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"א–תשי"ב. (La Chartreuse de Parme)
מנזר פרמה; מצרפתית: א' ראובני, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ג.
מנזר פרמה; תרגמה מצרפתית והוסיפה הערות: אירית עקרבי; כתבה אחרית דבר: לנה שילוני, ירושלים: כרמל; המפעל לתרגום ספרות מופת, מרכז ההדרכה לספריות בישראל, משרד החינוך התרבות והספורט – מינהל התרבות – המחלקה לספרות, תשס"ח 2008.
האדום והשחור: כרוניקה של המאה התשע-עשרה; תרגם מצרפתית: יהושע קנז; הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א 1981. (Le Rouge et le Noir)
האדום והשחור; תירגם מצרפתית והוסיף הערות: יעקב חסון (בן שבתי), תל אביב: מ' מזרחי, תשמ"א 1981.
ארמאנס: או, תמונות מטרקלין פאריסאי ב-1827; מצרפתית: אירית עקרבי, ירושלים: כתר, 1986. (Armance; ou, Quelques scènes s'un salon de Paris en 1827)
לוסיין לוון; תרגום מצרפתית: יורם ברונובסקי; אחרית-דבר: לנה שילוני, ירושלים: כרמל, תשנ"ח 1998. (Lucien Leuwen)
מתוך על האהבה, מצרפתית: אהרן שבתאי. בתוך 'דחק- כתב עת לספרות טובה', כרך י', 2018.