אני לא הכי במצב לכתוב ביקורת כרגע, אבל אני אשתדל לעשות עבודה טובה.
קודם כל, הדבר שהכי זכור לי מהספר הזה, מהחוויה הראשונה שלי איתו הכוונה - זה שהוא היה מצחיק!
אז למה לעזאזל, בפעם השנייה, מצאתי את עצמי בוכה?

יש משפט שאני אוהבת לחזור עליו: "שני אנשים לעולם לא יקראו את אותו הספר".
זאת אמת על חווית הקריאה שאנשים שוכחים לפעמים, אבל לא אני, בגלל זה אני נוטה לקרוא את הספרים שברשותי יותר מפעם אחת.
כ

בתור אחת שגדלה (ועדיין) על כל סיפורי האגדות הקסומים והאהובים, אהבתי ממש את הרעיון של הספרים. כשקראתי את הספר הראשון חשבתי שהוא ספר יחיד, וכשהוא נגמר במתח ולא חשבתי שיהיה עוד המשך ממש התבאסתי, כי הספר היה מעולה ובדיוק בטעם שלי.
כל מי שקורא את הספרים האילו יכול להבין שאולי מדובר הרבה (אם לא רוב) על נסיכים ונסיכות ואהבה ולהיות ביחד אבל אילו הספרים הכי לא רומנטיים שיכולים להיות. סגנון הספרים הזה הוא

*לא יותר ספוילרים ממה שכתוב במאחורה של הספר

סופי: בלונדינית, יפה וטובת לב, הנסיכה המושלמת.
אגתה: מכוערת, גרה בבית קברות, ולובשת שמלות שק שחורות, בול מכשפה,
ולמרות זאת כשהן נכנסות לאגדה התפקידים מתחלפים...
הסופר (<mark>סומן צ'יינני</mark>) יודע לשחק יפה עם הדמויות ולבלבל את הקוראים בין טוב ובין רע.
אני ממליצה בחום על הספר. יש כאלה שיגידו כנראה שהסדרה פשוט נמרחת, אני לא חושבת ככה.
בינתיים קראתי את כל חמש

*בית-הספר לטוב ולרע 2: עולם ללא נסיכים*

אמ;לק: כן או לא? ברור, זה בית-הספר לטוב ולרע, זה טוב בהגדרע (קלטתם את השנינות הזו? קלטתם?!)

תקציר מגב הספר:
משאלה – ברכה או קללה? היזהרו במשאלותיכם ( =^.^= קללה! תמיד קללה! כל פעם בחיים שלי שאני מביעה משאלה, אבל כל פעם, היא מתגשמת בצורה הכי איומה שאפשר להעלות על הדעת: "הלוואי שהבחור החמוד ההוא ישים לב אליי" – שם לב אליי כי בורח לי פלוץ או כי נופ

ספר כיפי וקליל-פשוטו כמשמעו.
אומנם ישנם כמה דברים שהיו יכולים להוסיף לספר לפי דעתי הם:תפניות יותר בתכני האגדות המוכרים,פירוט קצת נרחב יותר על הפעילויות בבית ספר. הרעיון של בית הספר לא הכי מקורי אבל הוא משתלב טוב במקרה זה כדי להכיל את הדמויות ולקדם את העלילה.
יש אווירת מתח וכתיבה נפלאה-לא גבוהה מדי ונותנת לך להתחבר אל הדמויות ולהזדהות איתן.
ישנן הרבה תפניות ו<mark>סומן</mark> צ'יי

בהתחלה התחלתי לקרוא את הספר.
העלילה התחילה טוב, אבל ההמשך שלה היה טיפה מוזר!
אני לא רוצה להגיד טיפה משעמם.
אבל המשכתי לקרוא, מילה במילה,
וסיימתי.
זה מוזר, אבל אני יכולה להגיד שכשגמרתי את הספר
הבנתי עד כמה הוא יפה!
הוא באמת באמת יפה, ופה?! מתחילה הביקורת:
אני לא יודעת מה הולך בתוך בראש של הסופר <mark>סומן צ'יינני</mark>...
אבל הייתי מתה להיות שם ולדעת איך לעזאזל הוא חשב על עלילה כזאת?!
לעשות מהאגדות ש

סקריה על בית הספר לטוב ולרע \ <mark>סומן צ'יינני</mark>

אני באמת לא זוכרת מתי קראתי ספר מדהים כל כך כמו בית הספר לטוב ולרע!!
בית הספר לטוב ולרע שכתב <mark>סומן צ'יינני</mark>, הוא ספר מז'אנר הפנטזיה (שאגב, בזכות הספר הזה התחלתי לקרוא פנטזיה לראשונה).
את הספר הזה, בפעם הראשונה, קראתי לפני קצת יותר משנתיים, כשהייתי בכיתה ז'. אני זוכרת שממש אהבתי אותו. אבל לפני כחודש, כשאני באה לפתוח את הספר בפעם השנייה, אני חייבת להודו

לפניכם שלושה מקרים שבהם נתקלתי בחיי.
לכל המקרים יש מכנה משותף אחד, נסו לגלות מהו המכנה המשותף:

---
מקרה מספר 1


בשנה שעברה, היינו צריכים לעשות סרט בהיסטוריה על נושא מהמהפכה הצרפתית והתחלקנו בקבוצות.
מטעם שיקולים אישיים, עשיתי עבודה בכתב על ניפוליאון במקום הסרט, כך שבמהלך השיעורים עזרתי לילדים בכיתה להכין דברים ולעזור להם בכתיבת תסריט.
יום אחד, פניתי לקבוצת תלמידים אחת. הסתכלתי על התסריט

*בית-הספר לטוב ולרע 3: הבאושר לעד האחרון*
[והפעם באמת? כי הסיפור כבר הסתיים בבאושר לעד פעמיים, וכל פעם פתחו אותו מחדש. אני באמת מקווה שאפשר להאמין לזה וזה לא יהיה כמו שאנשים אומרים "רק עוד פרק אחד", "רק עוד 5 דקות", "הפעם לא אאכזב את קהל הבוחרים שלי"]

אמ;לק: כן או לא? תראו, זה הסיום של טרילוגיה שהתחילה בספר נהדר, אתם לא באמת יכולים להגיד לו לא, בדיוק כמו שאי אפשר להגיד לא למאכל האהוב עלי