לפני שנה התחוללה מהומה בקהילה הספרותית בארץ. לאחר שהספר שכתבה אילנה ברנשטיין מחר ניסע ללונה פארק זכה בפרס ספיר טענה העיתונאית גילי איצ'קוביץ שברנשטיין העתיקה חלקים מספרה של <mark>ורוניק אולמי</mark> חוף הים. לבסוף שככה הסערה. השנה יצא בכרמל הוצאה לאור הספר חוף הים ואתמול קראתי אותו. הספר הוא קצר 79 עמודים והוא מעולה. העלילה מתארת אם חד הורית שיוצאת למסע עם שני ילדיה הקטנים. האימא ששמה לא מוזכר בספר מעורערת בנפ

#
יש לי שריטה. אני לא יכולה לסבול שמישהו מנכס לעצמו את עבודתו של אחר. העתקה ספרותית גורמת לי להחרים את המעתיק, בלי קשר לאיכות עבודתו. זה מה שעשיתי, כשהתברר לי תוך קריאת "להיות שם" של קושינסקי, שהוא מועתק כולו – על בדיחותיו והטוויסטים בעלילה – מהספר "ניקודם דיזמה עולה בדרגה" (כך הוא נקרא אז) של בן ארצו הנידח של קושינסקי, שניתן להניח שחשב שאף אחד לא ישים לב.

קראתי לפני זמן מה את "מחר ניסע ללונה

ברוכים הנמצאים. ברוכות הנמצאות.
למי שתהו לאן נעלמתי, אז הייתי בחופשה קצרה במקום שנקרא "העולם האמיתי שמחוץ לאתר סימניה". במהלך החופשה למדתי למבחנים, ניגשתי אליהם, ולמען האמת התמקדתי בעיקר בשגרת לימודים/עבודה, ופחות קראתי ספרי קריאה.
לאחר שחזרתי מהחופשה, הספר הראשון שקראתי היה ספרון קצר בן 79 עמודים בלבד. חשבתי עליכם כשהתחלתי דווקא בו, ככה שאסיים אותו כמה שיותר מהר כדי שאוכל לחזור לכאן כמה שיותר ב