ישנן לא מעט בדיחות על רגשות מעורבים. למשל: מהי דוגמא טובה לרגשות מעורבים? לראות את חמותך עפה מראש הצוק במכונית החדשה שלך. ודוגמא נוספת: פיני מתגרה באשתו ואומר לה: "בחיים לא תוכלי לומר לי משהו שיגרום לי לרגשות מעורבים!". "באמת?", עונה אשתו של פיני בלעג, "אז תדע לך שמבין כל החבר'ה שלך במילואים, לך יש את הכי גדול...". ומדוע נזכרתי בבדיחות על רגשות מעורבים? משום שהספר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם",

זו הסקירה הראשונה על הספר הזה באתר "סימניה" ואני חושבת שהעובדה הזאת היא אות כבוד למשתתפים הקבועים באתר הזה. <mark>יונס יונסון</mark> צוחק כל הדרך אל הבנק בסדרת ספרים שהתחילה בתבנית המוכרת "ה(מישהו) ש(עשה משהו די טריוויאלי אך לגמרי לא סביר בהתחשב בזהות המקורית שלו)" שהפסיקה כנראה רק בגלל שהמו"ל הבין שהשם של הספר פחות חשוב ומה שמוכר זה השם של הסופר. בספרים האלה אין הפתעות, ומי שרוכש ספר יודע בדיוק מה הוא הולך לק

בפעם הראשונה מצחיק
בפעם השניה מעיק
בפעם השלישית מספיק.
- ג'ורג' ברנרד שואו*

לאמא שלי היתה חברה מדרום אפריקה. בדרום אפריקה, כך סיפרה החברה, הייתה לה המון עזרה בבית. היה מי שניקה, מי שנהג במכונית והסיע לכל מקום, מי שטיפל בילדים, מי שתיחזק וסידר. התפקיד שלה כאימא היה לשוחח עם הילדים, לשמוע את המצוקות שלהם, להיות שותפה בחוויות, ולסייע להם בשיעורי הבית. סעיף שיעורי הבית, אגב, לא היה

את הספר הזה קראתי כשרוב הזמן חיוך על פני.

להלן חלק מהתקציר בגב הספר:
"זהו סיפורו המצחיק עד דמעות של אלן קרלסון, שפרש לבית אבות אחרי חיים ארוכים וסוערים.
זו אמורה להיות תחנתו האחרונה עלי אדמות - אבל גופו בריא ומסרב לבגוד בו, ולאכזבתו הגיע יום הולדתו המאה. בבית האבות מכינים לכבודו אירוע רב-רושם ומשתתפים, אבל אלן נמלט ממסיבת יום ההולדת שלו עצמו.
כשעובר אורח מבקש ממנו להשגיח לרגע על מזוודה מסתור

הספר נמצא אצלי ברשימת "השמות המופרכים". תחשבו על זה: שם לספר שהוא בעצמו סיפור שלם, לא מופרך? מה שגורם לאנשים לקצר את השם, כי למי יש כוח לומר את השם המלא, ואפשר להסתפק רק ב"זקן בן המאה" וכולם מבינים על מה מדובר. כמו בהרבה ספרים אחרים, דירגתי, מיינתי לרשימות, ומשום מה לא כתבתי סקירה על הספר. אולי כי אין הרבה מה לכתוב. אולי כי סתם לא היה לי כוח. כעת הספר חזר לביתינו באדיבות הבת שלי שלקחה אותו מהספריה

לפני כחצי שנה הייתי בחו"ל כלשהו. לקחתי איתי ספר של הנס פאלאדה וסיימתי לקרוא אותו כבר בטיסה הלוך. לכן לא הייתה לי ברירה אלא ללכת לחנות ספרים ולקנות ספר חדש. האמת, שעם המחירים שהיו שם לספרים, הרגשתי שזה פשע לקנות פחות מארבעה.
וכך יצא מצב שגיליתי של<mark>יונס יונסון</mark> יש ספר חדש, שעוד לא תורגם לעברית. אני יודעת שרבים פה לא אוהבים את ספריו של יונסון, אך מכיוון שאני כן אהבתי מאוד את ספריו הקודמים לא היססתי וי

****


טוב, "מצחיק עד לדמעות", זה לא.
מה שכן, "הזקן בן המאה..." הוא ספר בהחלט חריג בנוף הספרות העכשווית, בעיקר כזו שיצאה מסקנדינביה וכוללת בעיקר רציחות מזוויעות, סוטים, קור מקפיא, אפרוריות ורוע.
זה ספר משעשע, מחוייך, שלמרות תכניו הוא לוקח את עצמו מאוד לא ברצינות, המתאר את קורותיו של זקן בן מאה שנים בעל היסטוריה מפוארת שפוסע מחוץ לחלונו בקומה הראשונה בבית אבות בשוודיה ונמלט ממנו, כי אינו חפץ

האנאלפביתית שידעה לספור – <mark>יונס יונסון</mark>

הסופר יונסון חוזר אלינו לאחר ספרו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" ושוב בכתיבה מלאת הומור והשתלשלות של אירועים הזויים.

במהלך כל הקריאה העליתי חיוך על פני, נהניתי מההומור, מהאירועים ההזויים שמתחילים ולא נגמרים לכל אורך הספר. הנאתי הגיעה לשיאה כאשר הגעתי לקטע הראשון בו אותו סופר שבדי, אשר חי בעולם אחר משלנו, מחליט לשלב בספרו את...המוסד, את סוכני המוסד וכמ

שרשרת אירועים מוזרים עד מופרכים הנוגעים במציאות ובהיסטוריה, בסיפור חוצה יבשות (כן גם אנחנו בפנים - ולא באופן מחמיא ובכל זאת לא התעורר בי שום אנטגוניזם), גדוש סיטואציות בלתי אפשריות ודמויות שונות ומשונות, רוויות חכמה או טיפשות.
סופים קצרים ופתטיים לסיפורי חיים ארוכים חדורי מטרה ומלאי פתוס.
סגנון כתיבה נ ה ד ר מלא הומור שנון ועוקצני ועבודה מצויינת של המתרגמת.
יש שיגידו - מיחזור (ע'ע 'הזקן בן המא