ביקורת ספרותית על הנביאה והאידיוט מאת יונס יונסון
ספר לא משהו

---

זו הסקירה הראשונה על הספר הזה באתר "סימניה" ואני חושבת שהעובדה הזאת היא אות כבוד למשתתפים הקבועים באתר הזה. יונס יונסון צוחק כל הדרך אל הבנק בסדרת ספרים שהתחילה בתבנית המוכרת "ה(מישהו) ש(עשה משהו די טריוויאלי אך לגמרי לא סביר בהתחשב בזהות המקורית שלו)" שהפסיקה כנראה רק בגלל שהמו"ל הבין שהשם של הספר פחות חשוב ומה שמוכר זה השם של הסופר. בספרים האלה אין הפתעות, ומי שרוכש ספר יודע בדיוק מה הוא הולך לקבל, וזה לא מעט בעולם ההוצאה לאור של המאה העשרים ואחת. כל הספרים, החל מהזקן בן המאה שקפץ דרך החלון, משכפלים בדרך כזו או אחרת את המתכונת של הסרט פורסט גאמפ - מעשה באדם שהוא לא העיפרון המחודד בקלמר ולא האיטריה הארוכה ביותר בסיר, ובעצם הוא טיפש גמור בעל כישרון אחד מיוחד שמתנהל לו בעולם ופוגש בצורה תמימה ובלתי תאמן את שועי העולם ומנהיגיו ועוד הופך להיות חבר שלהם.

השנה היא 2011, עוד מעט ספטמבר, ופטרה היא "הנביאה" כלומר מדענית אסטרופיזיקאית הפועלת במנותק מהעולם המדעי הקונבנציונלי והיא מצאה את המועד שבו יחול הסוף הסופי של העולם, וזה יהיה בספטמבר. האידיוט הוא יוהן - בן עשירים שיודע אך ורק לבשל, ולכן לא מודע לתרמית הכלכלית שגרה לאחיו פרדריק לעשוק אותו, לעבור לאיטליה כעובד שגרירות, ולהשאיר לו רק קרוון לנסיעה ולמגורים וקצת כסף. ויוהן אפילו לא יודע לנהוג, מה שגורם לו להתנגש בפטרה ומאז הם יחד. לא מצאו את מקומם לכותרת הספר ובכל זאת משחקים בו משחק ממש לא שולי הם אלמנה בת שבעים וחמש שיש לה שיער סגול, חשבון אינסטגרם פעיל ודימיון פורה שמאפשר לה להרוויח הרבה כסף, ואלקו שהוא רודן של מדינה אפריקאית נחשלת. כמו תמיד יונס יונסון מתחיל בהכי מופרך שלו ואז מגביר, בעלילה שהיא בלתי סבירה וגם לא מנסה להיות כזאת. בספר שיצא לאור בשנת 2023 אין שום סיבה למקם את העלילה בשנת 2011 מלבד הרצון להכניס אליה את ברק אובמה כדמות משנה חשובה, ולהביא הזדמנויות לצחוק על היומרות הפוליטיות של איש העסקים דונלד טראמפ ועל היומרות העסקיות של היזם אילון מאסק, וזה אפילו לא מצחיק.

ובכל זאת למה קראתי את הספר? הסיבה הראשונה היא שהביאו אותו לכאן מהספרייה, ועשו את זה, בגלל מה שאמרתי בהתחלה - אין הפתעות. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. הסיבה השנייה היא בשביל שאתם לא תצטרכו. אין כאן יותר מדי הברקות או תובנות מרעישות, ואם אצטט את עצמי בשתי ביקורות קודמות שכתבתי על ספריו של הסופר הזה -בפעם השלישית (ואילך) זה כבר לא מצחיק אלא מעיק.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הנביאה והאידיוט