ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר טוב

---

הספר נמצא אצלי ברשימת "השמות המופרכים". תחשבו על זה: שם לספר שהוא בעצמו סיפור שלם, לא מופרך? מה שגורם לאנשים לקצר את השם, כי למי יש כוח לומר את השם המלא, ואפשר להסתפק רק ב"זקן בן המאה" וכולם מבינים על מה מדובר. כמו בהרבה ספרים אחרים, דירגתי, מיינתי לרשימות, ומשום מה לא כתבתי סקירה על הספר. אולי כי אין הרבה מה לכתוב. אולי כי סתם לא היה לי כוח. כעת הספר חזר לביתינו באדיבות הבת שלי שלקחה אותו מהספריה, ואני קצת נזכרתי בו.

אין צורך להכביר מילים באשר לעלילת הספר, כי את זה עושות מאה שבעים ושש ביקורות שכבר פורסמו באתר. אין ספק שזה ספר פופולרי, ואולי זו הסיבה שלא טרחתי לכתוב אחת משלי, כי למה שמישהו יטרח לקרוא את הסקירה המאה שבעים ושבע, ומה היא תוסיף שלא נאמר עד כה. בקצרה מדובר באלן קרלסון, קשיש מרדן חסר משפחה ומלא מרץ שחומק ממסיבת יום הולדתו המאה ומתחיל להסתובב ברחבי שוודיה. במקביל לעלילות המתרחשות בשנת 2005 מגלל הסיפור לסירוגין את הקורות את קרלסון מאז הולדתו ב-1905 ועד ימינו אלה. היות וסתם לחיות את כל המאה העשרים זה כנראה משעמם מדי, יוצר יונס יונסון גירסה שוודית לסרט "פורסט גאמפ" ומציב את הגיבור שלו על פני כל הגלובוס, כל פעם בצומת דרכים היסטורי אחר. פעם הבת שלי התבקשה להכין עבודה בהיסטוריה ובה לראיין מישהו או מישהי שהם ניצולי שואה או לחמו במלחמת השחרור. לבת שלי היתה (ועדיין יש לה) סבתא-רבתא שחיתה בשנים הללו, אבל הסתבר שהיא לא התאימה לעבודה. היות והיו לה הורים חכמים שלקחו אותה לארץ כבר בשנות השלושים של המאה העשרים, היא לא נחשבת ניצולת שואה. במלחמת השחרור היא גידלה ילדה וחיכתה לבעלה שיחזור מ-14 חודשים של שירות צבאי, וזה, מסתבר, לא מספיק היסטורי. בכל מקרה, כדי להאמין לכל הקורות את אלן קרלסון בעבר או בהווה הקורא נדרש להשעיית אמון משמעותית ביותר, כי אין שום דבר בעלילה שנשמע אמין או הגיוני באיזו שהיא צורה. אבל הקורא, זה שלקח לידו ספר שהכותרת שלו היא סיפור שלם, ועל הכריכה שלו יש תמונה של זקן בפיג'מה ורודה עם דינמיט על רקע קיר בצבע תכלת, מראש לא חיפש ספר אמין או הגיוני, אלא נונסנס להעברת הזמן.

לאור שנת הקורונה שעברנו הקריאה שלי בספר נעשתה שונה, ואולי חתרנית יותר, גם אם בוודאות הכותב לא התכוון לזה. המגיפה הזאת החזירה אותנו לעבר תקופות שבהן היה סביר לא להתפלא על מוות של אדם שהיה "כבר קשיש, בן יותר משישים, אז מה אתם רוצים". עלילות פעילות של אדם מעבר לגיל הזה, שיוצא מהמקום בו מאחסנים זקנים כמותו כדי שלא יפריעו להלך החיים הצעיר הרגיל וקדושת הפעילות הכלכלית השוטפת. החשיפה הגדולה שקיבלנו בשנה הזאת לשוודיה פתחה צוהר מעבר למה שמשתקף בספרי המתח המתורגמים שזוכים כאן לפופולריות. ההשוואות הרבות לאוכלוסייה, להתנהגות, למדיניות, הראתה שיותר מהדומה, יש שונה בין המדינה הקטנה שלנו לשוודיה הגדולה בשטח אך הדומה בגודל האוכלוסיה. ליאורה לוויאן, ישראלית שחיתה תקופה בשוודיה, הביאה לתשומת ליבי את המונח "לאגום" שמאפיין את ההתנהלות השוודית, זו שמעוניינת להיות מתונה, לא בולטת בעליל, ועושה בדיוק את מה שנכון וצריך ומתאים. בוודאות לא תכונה ישראלית. לכן חשבתי פתאום שאלן קרלסון שמבריז ממסיבת יום ההולדת שלו עושה משהו לגמרי לא שוודי, הרבה יותר מאם היה איזה מוישה כהן מפתח תקווה מחליט לעשות דבר דומה. מן הסתם זה לא משנה לעלילת הספר, אבל זה מה שיצא לי לחשוב.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם