“אם היתה אפשרות חד פעמית לתת לספר ציון 10 מתוך 5, ספר מופת או לא משנה איך תקראו לזה- זה לספר הזה!
אני קורא אותו לאט, מפחד שיגמר לי מהר (למרות שהוא קצר וקריא מאד- הוא נקרא לאט ובזהירות עם עצירה למחשבה אחרי כל עמוד. כמו שאוכלים אצל המלך בסעודה ומוגש מעדן נדיר שלא תמצא כמותו- אתה מקבל מעט, דוגמית בצלחת, אך מגלגל את המעדן לאט על הלשון ,אוכל אותו טיפה טיפה, ביס ביס- שלא יגמר לעולם).
אני קורא אותו לאט, מזיל דמעה כמעט בכל עמוד- בוכה... מהתרגשות, מהתפעמות, מזה שלא זכיתי להכיר אותו בבגרותו (בסוף בוכה גם מהסוף העצוב הבלתי נמנע וגם מהזכרון שלי של הילד הקטן שהסתובב בבית הכנסת שלנו ולאיזה דמות צמח!)
זה ספר שאתה רוצה לחלק לכל אוהבייך וידידיך שיחוו גם הם את האור והרוח שבו- אתה רוצה לקנות אותו בהמונים ולחלק לכל העולם.
שילה הוא קודם כל אדם- קשוב, רחום, מחייך ועם עיניים טובות, עם עין טובה לכל אחד.
ובאותה נשימה- מפקד קשוח ודורש (קודם מעצמו ואחר כך מהאחרים), החיילים שלו תמיד ראשונים, הכי מקצועיים ותמיד הכי מחייכים.
בספר שמואל מופיע אחד מגיבורי דוד- עדינו העצני. ואומרים חז"ל שנקרא כך על שם שכשהיה עוסק בתורה היה עדין כתולעת וכשהיה יוצא למלחמה היה קשה כמו עץ.
אני רואה את התמונה של שילה וככה אני מדמיין את שילה- עדינו העצני. וכך בתמונתו של שילה אני מתאר גם את דוד המלך.
כמו שכתבתי הכרתי אותו בזמנו והוא ילד קטן ואני מרגיש ממש אבידה לעצמי שלא זכיתי לראות אותו גדל ולהכיר את דמותו.
גם אתם- אם עוד לא הכרתם את דמותו כדאי שתכירו- מהגיבורים שבזכותם אנו פה.
חבל על דאבדין. יהי זכרו ברוך!
נ.ב.
גם בצד הטכני של הספר אפשר להגיד רק דברים טובים- הספר בנוי בצורה חכמה ומושכת מאד לקריאה, עם סיפור מסגרת של דמות המנסה להכיר את שילה וחושפת שכבה שכבה את דמותו (לא נספיילר).
בנוסף הספר משולב בציטוטים בכתב ידו (מפרי הפרויקט של "אות חיים"- חפשו במרשתת)- ציטוטים מיומניו ומפתקים שכתב לעצמו. הציטוטים האלה ממש מחיים לנגד עיננו את דמותו.”