מאז ומתמיד לא אהבתי סיומים.
לא, אף פעם לא חיבבתי אותם, לא משנה איזה סוג של סוף הוא-שמח או עצוב יחד.
כילדה קטנה, אני זוכרת איך העיניים שלי היו מתמלאות בדמעות וגוש בגרון מסוף של משהו.
אפילו בסוף של מלך האריות- סרט דיסני עם סוף שמח כהרגלם, דמעות נמצאו על עיני והרגשתי מחנק בגרון. היי... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
-"כולנו נופלים אבל זה לא מה שחשוב.
מה שחשוב זה לקום אחר כך."-
כשאני קוראת את הספרים של "כאוס מהלך", אני חושבת על הרבה דברים.
אחד מהם זה איך הייתי שורדת בעולם עם "רעש"-מחשבות של כל הגברים שכולם שומעים ולא יכולים להפסיק.
למרות שאני , כמו שאמרתי, לא הייתי נפגעת מזה אישית.
המחשב... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
כקוראת ספרי נוער למודת ניסיון ובתור שירות לציבור עליי להתריע מפני מגיפה.
זה התחיל ב"משחקי הרעב", אותו קראתי בהנאה רבה ובלי שום חשד. המשיך עם הספר "אגדה" שקראתי במשך כל הלילה במקום לישון. כאשר קראתי את "הבחירה" על רצפת החנות צומת ספרים (נכון שאני לא היחידה שעושה את זה?) אחד מהקטעים... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לכולם יש גבולות.
וכולם הם כלא.
כלומר, כולנו כלואים במשהו וכולנו כולאים משהו. רגש או מחשבה עצורה, אנחנו כולאים אותה.
ולכולנו יש גבולות שאסור לנו לחצות. משהו שאסור לנו לעשות.
וגם לדמויות בספר הזה יש גבולות, הם כלא והם כלואים בתוך משהו שאסור להם לצאת ממנו:
יש לאטיאה גבול.
יש לקי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
עשיתי טעות.
כולנו טועים לפעמים, נכון?
לטעות זה אנושי.
החלטתי החופש לחרוג מהרגלי הקריאה הרגילים שלי, ולקחת מהספריה אך ורק ספרים שבדרך כלל לא הייתי נוגע בהם עם מקל.
רוצים דוגמאות?
"עשרה קילו קוקאין", "הזמן הצהוב", "מרוצי העקרב", "ילדי החירות", "עוד לא", "ללכת בדרכך" ומה לא.
(כולם עד ... המשך לקרוא
42 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|