מדף הספרים של עינתי - הספרים שדירגה

בינואר 2010 הלך לעולמו בקורניש, ניו המפשייר, הסופר האמריקאי ג'רום דיוויד סלינג'ר, בן 91. מחברו הידוע של "התפסן בשדה השיפון", אחד הסופרים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, פירסם בחייו ספרים מעטים (עדיין לא ברור כמה יצירות נותרו בעזבונו), ובהם צמד הנובלות "פראני וזואי" מ-1961, שראה אור ב"כתר" במלאות שנה למותו. סלינג'ר (שאביו היה יהודי

משפחת פארל היא לכאורה משפחה פריזאית לדוגמה: ז'אן הוא פרשן פוליטי ותיק ומוערך, קלייר היא סופרת ופעילה פמיניסטית בולטת, ובנם אלכסנדר הוא סטודנט באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בארצות הברית. אלא שמאחורי תדמית המשפחה המצליחה מסתתרים חיים כפולים של שני בני הזוג, חיים שמתנפצים לעין כול כאשר אלכסנדר מואשם באונס בתו של המאהב של קלייר. הבן

טטיאנה מֵטָאנובה גרה בדירה דחוסה, וחולקת בה חדר אחד עם אחותה, אחיה ושני הוריה, בתנאי הדוחק שמזמנת רוסיה של סטאלין. כן, לנינגרד של 1941 היא עיר שימיה המפוארים מאחוריה. אבל כשגרמניה של היטלר פולשת לעיר ומטילה עליה מצור, התנאים האלה רק הולכים ומחריפים, ואל הדוחק מצטרפים דלות בלתי נסבלת ורעב קשה. זהו הרקע לרומן מרגש וסוחף, שבמרכזו סיפור א

"פארסיפור היא אישה אמיצה ומוכשרת. מעל לכול, היא סופרת גדולה." – מרג'אן סטראפּי, מחברת "פרספוליס" "בנובלה המקסימה ורבת העוצמה הזאת ממשיכה פארסיפור — הן כמספרת סיפורים והן כפובליציסטית — למחות נגד יחסי הכוח המגדריים המסורתיים באיראן." – פאבלישרז וויקלי המקום הוא כרג', עיר באיראן השוכנת למרגלות הרי אלבורז, והזמן הוא אמצע המאה ה

רב המכר השערורייתי "שלום לך, עצבות" מאת הסופרת הצרפתייה הנודעת פרנסואז סגאן זכה למיליוני קוראים נלהבים בכל העולם, ומוגש כעת בתרגום חדש ועכשווי לעברית. גם בצרפת מודפסות מחדש בימים אלה יצירותיה של סגאן, תחת הכותרת "להתאהב מחדש בפרנסואז סגאן" פרנסואז סגאן כתבה את הרומן שלוח-הרסן שלה כשהיתה בת 17 בלבד. במרכזו עומדת ססיל, נערה נהנתנית

"זכרתי גם שבאדי וילארד אמר בנימה ידענית ומאיימת שאחרי שיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, אני לא ארצה יותר לכתוב שירים. אז התחלתי לחשוב שאולי זה נכון שכשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך." אסתר גרינווד, אשה צעירה מפרברי בוסטון, זוכה בהתמחות קיץ במגזין מובי

השיטה הייתה פשוטה. ספרים נועדו להישרף יחד עם הבתים בהם הוחבאו. גאי מונטאג היה כבאי. עבודתו היתה הצתת שריפות. הוא אהב את עבודתו. הוא היה כבאי עשר שנים, ומעולם לא עצר לתהות על העונג שבבערה הלילית, או על השמחה שבצפייה בדפים המאוכלים על ידי הלהבות... מעולם לא פקפק בדבר, עד שפגש נערה בת שבע - עשרה שסיפרה לו על עבר בו האנשים לא פחדו. א

בני הזוג בארט וגינא מגיעים לחופשת נופש קיצית נוכח הים והשמש של כפר דייגים בריביירה הצרפתית שרוב תושביו איטלקים. בפסק זמן זה מחייהן הרגילים חווים השניים, כל אחד לחוד התפרצות של חירות ייצרית. במיוחד גינא כמו נתלשת מעצמה ומטמעת ב'אחרת' זרה ומאיימת, בחוויה שהיא בו - בזמן גם מפגש עם עצמה ה'אמיתית'. הדרמה החיצונית מתגלגלת לדרמה פנימית הר

הרבה אומץ וכישרון יש בדפי הספר הזה – אומץ לכתוב על דברים גדולים; והכישרון לתת להם ביטוי מקורי ונועז. על אהבה ומוות כתבו רבים; אצל הילה עמית מופיע צמד הניגודים הזה הן בתפאורה מוכרת כנופי הכינרת ואילת בזמן חופשה משפחתית נינוחה, והן בסביבה זרה לרובנו. אם חד־הורית, בתהּ הקטנה וצעיר פלשתיני נפגשים בחצרות האחוריות של תל אביב, והקשר האב

סיפורו של סולומון נורת'אפ הוא דיוקן שובר לב, מרגש, מפורט וקשה של העבדות האמריקאית. זהו סיפור מדהים על אדם חופשי שנקרע מביתו, חבריו ומשפחתו למשך 12 שנים איומות ואכזריות, במהלכן סירב שוב ושוב לאבד תקווה. ספר זה הוא עדות לכוחו של אדם בעל נפש עצומה, עם רצון אינסופי לשרוד תקופה אפלה, הנאחז בחלום שיום אחד יהיה שוב חופשי. סיפור זכרונותיו ש

"אני אף פעם לא רואה אותך שותה הרבה, ליאון." "אלכוהול מפריע לי לסבול." רומן ביכורים סוחף על אידיאליזם, בגידה וסודות משפחתיים, שעלילתו מתפרשת על פני שלושה דורות, מברוקלין של שנות השלושים אל רוסיה הסובייטית אל אמריקה שלאחר המלחמה הקרה. עם תחילת "השפל הגדול" עוזבת פלורנס פיין את ברוקלין קולג' למען מה שנראה כעבודה חלומית במוסקבה — וכהב

לילה אחד שוב פקד את הרועה הצעיר אותו החלום, חלום על אוצר נסתר הטמון ליד הפירמידות במצרים. הוא מחליט לעזוב את עדרו ואת שדות המרעה באנדלוסיה מולדתו, וללכת דרך ים ומדבר בעקבות חלומו. בדרכו הוא פוגש בכוחות המופלאים המלווים את בני האדם משחר הימים: האותות של אלוהים, והמסתורין של נשמת העולם, שגם אנו יכולים להיכנס לתוכה אם רק נדע לשמוע לקו

בסתיו 1948 שב ארנסט המינגוויי לביקור ארוך באיטליה לאחר שנעדר ממנה שלושים שנה. המפגש המחודש עם ונציה, אחת הערים האהובות עליו, סיפק השראה למעבר לנהר ואל בין העצים: זהו סיפורו של ריצ'רד קנטוול, קולונל אמריקאי פצוע מלחמה, המוצב באיטליה בסוף מלחמת העולם השנייה ומתאהב ברוזנת איטלקייה צעירה. הספר הוא מחווה שנונה, מתוקה-מרירה, לאהבה הגוברת

אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו. הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?). אמו של ארתורו מתה בלידתו. ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי. הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו. כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה

אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1948. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם". כמה שנים אחרי ביקורו של הנער, ביום הולדתה השמונה-עשר, פתחה דורה מאטר את תיקה האישי, ומאותו הרגע עמד

"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם." "כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו. ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפו

"פרח לא מסביר את עצמו - אהבה אינה מסבירה את עצמה", שרה בילי הולידיי. על-פי קניוק: פרוזה אינה מסבירה, אינה מבטאת דעה. פרוזה מספרת אנשים בתנועה, ומה שהם זה גם מה שמסביר אותם. חיים על נייר זכוכית מעצב עשר שנות חיים באמריקה של שנות החמישים, מן השנים המהפכניות, המסעירות והדחוסות של המוזיקה, התרבות והאמנות האמריקנית ובמובן מסוים וחשוב,

חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור. הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו; אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד; אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה; אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו. "אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל