מדף הספרים של I'm nobody,who are you? - הספרים שדירגה

נוילנד נבטה בראשו של אשכול נבו לפני 11 שנה, וגם כשעבד על צימר בגבעתיים, ארבעה בתים וגעגוע ו-משאלה אחת ימינה , הוסיף נבו לפתח את נוילנד, ספר אותו הוא מגדיר "הספר שתמיד רצה לכתוב". נוילנד מתרחש ברובו בנופיה הדרמטיים של דרום אמריקה. כדי לכתוב עליהם ארז אשכול נבו תרמיל ומחברת ויצא לתחקיר של שבועיים ביבשת. בדרום אמריקה נפגש עם מכשפים אי

בוקר אחד, באמצע החיים, מתעוררת נעמה נוימן למציאות חדשה. בעלה, אדם בריא ונמרץ, מדריך טיולים, מודיע לה שאינו יכול לקום מן המיטה. למן הפתיחה הזאת, המזכירה את פתיחת "הגלגול" של קפקא, נפרשת לעינינו פרשת היחסים בין אודי, הגבר ש"השבית" את עצמו, לבין אשתו, המנסה להתמודד עם הקרע בחיי הנישואים. במהלך העלילה, שמתקדמת בשינויי קצב מהירים בהתאם לאופ

חייל צעיר במסע לילי ארוך מן הבסיס אל כפר הולדתו שבעמק יזרעאל - שום דבר לא יסיט אותו מרצונו להגיע הביתה, לא שוטרים צבאיים, לא נערה מזמינה שנקרית בדרכו, לא שיכור שנטפל אליו. נהג מונית קשה יום חולם להעביר את כל משפחתו הענפה מדירת השיכון הקטנה אל מרחבי ניו זילנד, ובינתיים הוא משנן את כל פרטי נופיהם: אדמים וערפלים, גייזרים, יערות - האם יגי

בחירתה של סופי מגולל סיפור מרתק ומדהים בנפתוליו ובמשמעויותיו ביצירה ספרותית נועזת העוסקת בדרך מיוחדת-במינה, ובסגנון שופע ורב-עוצמה, באחד הנושאים הרגישים של תקופתנו. בקיץ 1947 מגיע סטינגו, צעיר בן עשרים-ושתיים בן הדרום האמריקני, לברוקלין, שוכר חדר בבית-הדירות הוורוד של יטה צימרמן ומתיישב לכתוב את יצירת חייו. בקומה שמעליו מתגוררי

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

באזור כפרי שמחוץ לפירנצה מוכת הדבר, בין הגבעות הקסומות של פייזולה, משוטטים עשרה צעירים וצעירות בני האצולה שנמלטו מהמגפה. במשך שבועיים מתנהלים חייה המעודנים של החבורה האריסטוקרטית הזו בין שעשועים כפריים, שיחות עליזות וסיפור סיפורים. מאה סיפורים בסך - הכל, ובהם מפליא ג'ובאני בוקאצ'ו לתאר דיוקנים מלאי חיים של אנשים מכל מעמדות החברה

דרך מרידה במחלקה סגורה בבית משוגעים מנסה קן קיזי להציג את המימסד הנוקשה, הכופה והמדכא בדמות האחות אחראית המחלקה. באמצעות האינדיאני השותק הוא מציג את החזרה לטבע. זהו ספר פולחן חזק ומעורר מחשבה גם היום.

אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו.`` כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה, וכל זה מתרחש במקביל לגסיסת אמה מסרטן, שתחילה מביא להחלפת עינה המרהיבה בעין מלאכותית, ובהמשך להתנפחות ביטנה כבהריון; וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצא

'הנה אני מתחילה', הרומאן השני של יהודית קציר (אחרי 'למאטיס יש את השמש בבטן', 1995), הוא סיפורה של אהבה חריגה ודרמטית, על רקע המציאות הישראלית בסוף שנות השבעים, עם אירועיה הגדולים והקטנים. ריבי שנהר, שהיא גם גיבורת 'למאטיס...' - סופרת נשואה ואם, עכשיו בת 38 - מוצאת מחברות של יומן שלה מגיל 16 - 14. במחברות הללו היא מחליטה שהיא קיטי, הנמענת הבדו

ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף. ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי

בברית המועצות של סטלין אין פושעים ואין מעשי פשע מלבד פשעים נגד המדינה. לכן, כשגופתו של ילד נמצאת על פסי רכבת במוסקבה, נשלח אל הוריו לב סטיפנוביץ´ דמירוב, סוכן נאמן של המשרד לביטחון המדינה, כדי לשכנע אותם שבנם מצא את מותו בתאונה. אבל האם הוא משוכנע בכך בעצמו? ואולי בכל זאת פועל בגן העדן הקומוניסטי רוצח סדרתי? בחשאי ובניגוד לעמדת

יוהנה הצעירה, המבריקה והמוכשרת מתמרדת כנגד המגבלות החברתיות של ימי הביניים, האוסרות על נשים ללמוד קרוא וכתוב. כאשר אחיה נהרג, יוהנה לוקחת את בגדיו וזהותו, מצטרפת למנזר ומוסמכת לנזיר במקומו. בתור האח יוהן, זוכה יוהנה למוניטין כמלומד נוצרי דגול. היא מגיעה לרומא, שם היא נלכדת בסבך קשרי אהבה, תשוקה ופוליטיקה אך זוכה בסופו של דבר לה

על רקע נופיה הקדומים של ארץ כנען, אנחנו פוגשים את הדמויות המוכרות לנו מספר בראשית כדמויות של בשר ודם, קרובות אלינו מאוד באהבתן, בקנאתן ובמאבקי הכוח שהן מנהלות ביניהן. יחסי יעקב ובניו, קנאת האחים ביוסף, אהבתו האסורה של ראובן לבלהה, מסירותו של יהודה לבת-שוע הכנענית ,מוצגים כאן במבט מפתיע ומאתגר. פרשיות האהבה והתשוקה, ספוגות רגש ול

סיפורה האמיתי של סיביל - אישה בעלת שש-עשרה אישיויות, שתיים מהן גבריות - הוא מסמך אנושי מצמרר המתאר את דרכה המפרכת של סיביל אל השפיות. סיביל שרדה ילדות רצופת התעללויות מצד אמה הסכיזופרנית, ובמשך שנים היתה קורבן ליחסי משפחה הרסניים ולפלשבקים מן העבר המסויט. צעד-צעד היא מנסה לבנות את עצמה מחדש תוך כדי מאבק באימה המטלטלת אותה בעזרת פ

תולדות משפחת איכרים, מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מסופרות בפי הנכד, שהתייתם מהוריו בגיל רך וגדל בבית סבו ובצל אישיותו. עולמו הוא עולם המיתוסים של ראשית ההתיישבות, תעלומות משפחתו, אגדות העמק וחיי הטבע שבתוכו גדל. את סיפורו הוא מספר באהבה ובגילוי לב. רומן מרתק ומקורי הכתוב ביד אמונה ובדמיון כובש.

באביב שנתה העשרים ושתיים התאהבה סומירה, לראשונה בחייה. אהבה סוחפת, כמו טורנדו הממוטט את כל הנקרה בדרכו. אהבתה של סומירה הייתה מבוגרת ממנה בשבע עשרה שנה ונשואה. וכן, זו הייתה אישה. שמה היה מיו. סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר. מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות. רק אתה יכול היה לנהל שי

"ויש בעוני עוד הרגשה שהיא נחמדה גדולה. נראה לי שכל מי שהיה תפרן התנסה בה. זו הרגשה של הקלה, כמעט של עונג, שמקורה בידיעה שסוף-סוף אתה דפוק וזרוק באמת." ביצירת מופת זו, הנודעת בתיאורי העוני הריאליסטיים וחסרי הסנטימנים שבה, אורוול מספר את הרפתקאותיו של סופר בריטי חסר פרוטה שמוצא את עצמו בלבן החולה של שתי בירות אירופיות גדולות. כשוטף כ

שני כרכים   האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם" או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מ

ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו ? הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים ? הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנ

"אני חייבת להאמין שאת בחיים ושיום אחד, אולי בקרוב-אלוהים שבשמים, אלוהי הרחמים -תעמדי בפתח ותגידי אמה, לא יותר, ואז אפול לזרועותייך ואבכה את הדמעות האחרונות שמוטל עלי לבכות. אעשה שתשכחי את מה שקרה ואתן לך את הטוב ביותר שיש לי..." שורות אלה נכתבו בדצמבר 1945 ביומנה האישי של אליזבת ווסט, עקרת - בית גרמנייה, נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים, ש