סיפור אהבתן של לוסי (אמה), גרמניה הנשואה לנאצי, ופליצה (יגואר) - יהודיה, בברלין של מלחמת העולם השניה.
סיפור מרגש בשלושה מישורים: הראשון הוא קיומה של אהבה לסבית בעולם כפי שהוא היה בתחילת המאה העשרים; השני הוא אפשרות של אהבה בין ה"אוייבים" - נאצית ויהודיה; השלישי הוא איכותו של הזיכרון. המחברת, <mark>אריקה פישר</mark>, השתמשה במכתבים ובמסמכים ששרדו כדי להביא את סיפון של השתים, אבל גם בראיונות ושיחות עם אנשים שה

ספר מאד מעניין ולאו דווקא סיפור האהבה שבו.
ריתק אותי תיאור פרטי חיי היומיום- "האזרחיים" של התקופה, בקרב היהודים והנאציים.
ריתקה אותי ההתדרדרות היומיומית הברורה (?) ואיך הגיבו לה האנשים השונים.
אופן הצגת הסיפור, דרך מכתבים וראיונות עם הדמויות שנשארו בחיים, זרם ויצר סיפור רציף שאפילו גרם לי להיות ממש במתח-למרות הסוף הידוע.
ולבסוף, גם סיפור האהבה המאד אובססיבית- שרציתי מאד לראות בה "סתם" אהבת אדם

סיפור מתקופת השואה, הסיפור לעתים פרוזה, לרוב מסופר סיפור אמיתי באופן ענייני על אנשים שחיו באותה תקופה, בעיקר זוג נשים בברלין, אהבה גדולה בין אישה נוצריה הנשואה לחייל גרמני ובין בחורה יהודיה. אהבה החוצה מגדרים וגבולות. תמיד מעניין לקרוא וחשוב לדעת, לדעתי, על אנשים אינדיווידואלים, לא יהודים, שהצליחו לשחות נגד הזרם החזק ולשמור על צלם אנוש ונשמה ביכולתם לעזור לזולת גם במצבים המסכנים את המשך קיומם.
קר