מדף הספרים של MishaEla - הספרים שדירגה

ספר זה מביא לקורא הישראלי את סיפורו החשוב של לב ניקולייביץ טולסטוי, מגדולי הספרות העולמית, מותו של איוואן איליץ. סיפור זה נחשב יצירת מופת, והוא אחד מסיפוריו המעמיקים והיפים ביותר של טולסטוי, על מיתתו האיטית של אדם רגיל ובינוני, האוהב את חייו הבינוניים וברגע האחרון מקבל את המוות בברכה. הסיפור ראה אור שמונה שנים לאחר הפרסום של אנה

אוֹטוֹרִי טָקֶאוֹ ואשתו הצעירה שִירָאקָאוָוה קָאֶדֶה נחושים לשמור על נחלותיהם ולטפח אותן, אך נישואיהם החפוזים מקוממים עליהם שני אויבים מרים: אָרָאִי דָאִיצִ'י, המצביא השולט ברוב שטחן של שלוש הארצות, ולורד פוּגִ'יוָוארָה, שהתכוון לשאת לאישה את קָאֶדֶה. על רקע יפן הפיאודלית נרקמת העלילה הסוחפת המובילה את הקורא למחוזות רחוקים, א

כל הציורים המקוריים של וַלטֶר טרִיר והורסט למקה בצבע מלאהסופר והעיתונאי אריך קסטנר זכר תמיד את ילדותו ואמר שאסור לשכוח אותה, "מרבית האנשים מניחים את ילדותם בצד כאילו הייתה כובע משומש. רק מי שבגר, ובכל זאת נשאר קצת ילד, הוא בן אדם". הכבוד שקסטנר רוחש לילדים בא לידי ביטוי בכל ספריו וגם בספר הנהדר שאתם מחזיקים עכשיו ביד.בתחילת דרכו ככ

בחור צעיר המשווע לחברה ולאהבה נאסף בפארק על ידי גבר עשיר שמניעיו מפוקפקים.   אישה נשואה חוזרת בבוקר מליל אהבים ורוקחת סיפורי בדים כדי לתרץ את היעדרותה.   בחור ששערורייה מכתימה את עברו מחליט לחזור אל משפחתו הכפרית ולבקש מחילה, אך נמלך בדעתו על סף הדלת.   ואנרי דושמן, שעל שמו נקרא הספר, הוא גיבור בלתי נשכח המגלה שהעושר אינו מבי

הפרשה הסבוכה של גאסי פינק - נוטל, מדלן באסט, הדודנית אנג'לה, דודה דהליה, הדוד טום, טאפי גלוסופ, והטבח אנטול. פ. ג'. וודהאוס הוא הסופר הקומי הגדול ביותר בכל הזמנים, נולד באנגליה כעשרים שנה לפני שהמלכה ויקטוריה מתה, חי באמריקה במשך רוב חייו הארוכים, כתב עשרות ספרים, "קומדיות מוסיקליות בלי מוסיקה", כפי שהוא עצמו כינה אותם המתרחשות כולן באנ

שני כרכים   האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם" או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מ

האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם", או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הד

אדם צעיר מתענה בפחד מפני כימאי מסתורי ונרדף על ידי פנטזיית ילדותו, הסטודנט אנסלמוס מפלס דרכו הפתלתלה אל אטלאנטיס ארץ השירה, העלמה הנאווה אנטוניה כלואה בביתו של היועץ קרספל הלהוט אחר כינורות נדירים – אלו הן רק כמה מן הדמויות הצבעוניות ורבות המימדים אשר מתחבטות ומתלבטות בין עמודי הספר בסיפורים המופלאים שלפניכם/ן. באוסף זה מקובצ

הפסיכולוג של סלומון קוגל אמר לו שהתקווה היא בבסיס כל החרדות, אבל קוגל לא שמע לו והתעקש על התחלה חדשה. עם אשתו ובנו התינוק הוא עובר לעיירה הקטנה סטוקטון, אבל הדברים לא מסתדרים כמתוכנן: אמו הגוססת נאחזת בעקשנות הן בחיים והן בזיכרונות ממחנות ריכוז נאציים שמעולם לא התענתה בהם; אשתו רוצה לעורר מחדש את הרומנטיקה שמתה לאחר לידת בנם הראשו

בשלהי 1889, מספרים הביוגרפים, ברוסיה כולה - לא הקבילו אנשים זה את פני זה ברחוב ב'מה שלומך', אלא שאלו: "האם קראת את 'סונטת קרויצר'?" . רבים העריצו את הנובלה כיצירה גאונית ומסעירה, אחרים ראו בה שערורייה. הסוף לכאורה ידוע מן ההתחלה, שכן הסיפור הוא מונולוג של בעל שרצח את אשתו בהתקף של קנאה, ובכל זאת, הסיפור החזק והנועז ורווי המתח אינו צפוי מרא

"יצירת מופת עוקצנית ומתעתעת" הניו-יורק טיימס   אלה הימים האחרונים בחייה של ליסה, אשה בת 34, רווקה מסתורית העובדת בחברת הנהלת חשבונות זה שש עשרה שנים. יום אחד היא קמה מתרדמתה, משנה צורת לבוש, טון דיבור, וטסה לחופשה של פעם בחיים. המטרה שלה לא ברורה, לכל אדם שתפגוש במהלך המסע היא תספר סיפור אחר, ומכלול הסיפורים יהפוך לפאזל מרתק כשהמשטרה ת

הגיבור החמקמק של "זיכרונות של אנטישמי" הוא נצר למשפחת אצולה שירדה מגדולתה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך חיה עדיין על תהילת ימי העבר. בחמישה פרקים המרכיבים את הרומן, חוזר המספר אל תקופות מרכזיות בחייו – החל בילדותו בבוקובינה, דרך שנות נעוריו והתבגרותו המינית בבוקרשט ובברלין, וכלה בבגרותו, כשהוא חי באיטליה, נשוי בשלישית ומתמודד עם ה

כל אחד לפעמים מרגיש מקושקש מרגיש לא מתאים וטיפה משובש, זה סיפור על קשקוש שיוצא למסע ומוצא את האושר... מחוץ לקופסה נוגה אלגום סופרת ילדים (אפצ'י מחפש אף, שאלה של שועלה, התיבה המכושפת), מחזאית ותסריטאית (הופ! מותק של פסטיבל, רחוב סומסום, פרפר נחמד ויובל המבולבל ועוד). יוצרת גם תכנים של פרויקטים מגוונים, כגון מוזאון הילדים הישראלי

גיבור היצירה היפהפייה שלפניכם – דוקטור מריגולד – הוא סוחר נודד בחפצים משומשים. והוא מיטיב לעשות את מלאכתו. אפשר אף לומר שאין מתאים ממנו למכור לכם כל דבר שהוא, וזאת משום שכלי העבודה העיקרי של דוקטור מריגולד, נשקו הסודי, הוא הדיבור שבעל־פה, התקשורת בין בני האדם, ולצידם שמחת החיים הטבועה בו ורוחו המרוממת תמיד. כשם שמריגולד מוכר את ס

יש הסכמה כללית ש'אבות ובנים' (1861) הוא הגדול והמורכב ברומאנים של איוואן טורגנייב. מבין ענקי הפרוזה שפעלו ברוסיה במאה ה - 19 טורגנייב הוא היותר "מערבי", ואכן, טורגנייב, שכונה "הרוסי הלא רוסי", הוא ראשון הסופרים הרוסיים שזכו להכרה ולתהילה בינלאומיים, והיה נערצם של פלובר, ז'ורז' סאנד והאחים גונקור. לא נמצא אצלו להט קנאי והסחפות אחר מצבים קי

בשנת 1868, כשנתיים לפני מותו, פרסם צ'רלס דיקנס את יצירת המופת האחרונה שלו. ״ההסבר של ג'ורג' סילברמן״ הוא הזדמנות לפגוש את דיקנס הבוגר, הדן במתח שבין טבע לציוויליזציה, בין עשירים לעניים, בין מוסכמות לתשוקה. ג׳ורג׳ סילברמן, "שטן קטן וחמדן" שנולד במרתף טחוב וגדל כעני מרוד, פורש בפנינו את סיפור חייו: כתב-הגנה נגד אישום מסתורי, שמהותו תתבה

זהו סיפורו של לח'דר, צעיר מרוקאי שגדל וחי בעיר טנג'יר, קורא נלהב של ספרי מתח צרפתיים אבל גם של שירה ערבית קלאסית, שמבלה שעות עם חבר ילדותו בסאם על חוף מצר גיברלטר בצְפייה מלאת ערגה לעבר החוף שמנגד – הפתח לאירופה. כל זאת עד שנעוריו באים אל קיצם החטוף כשהוא נתפס "על חם" עם בת דודו הנחשקת מֶריֶם ומגורש מביתו וממשפחתו.   לח'דר הוא תוצר ש

מה יש בו, בדרום ארצות הברית, שמוליד שלוש סופרות רבות־כוח וכה שונות זו מזו? ספר זה מאגד יצירות סיפורת של קת'רין אן פורטר, של קרסון מק'קלרס ושל פלנרי או'קונור שהוכרו זה כבר כקלאסיקה מודרנית. עלילת יין צהריים של פורטר מתרחשת בחווה כושלת בדרום טקסס. זר תימהוני ושתקן מתקבל שם לעבודה ומביא שגשוג למשק. מקץ שנים מופיע זר אחר ומתיימר לחש

דּוּנִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה שֶׁלָּהּ וְסוֹפֶרֶת אֶת כָּל הַפְּעָמִים שֶׁהָיְתְָה מְאֻשֶּׁרֶת, אֲבָל לִפְעָמִים הִיא טוֹעָה בַּחֶשְׁבּוֹן. כְּשֶׁאֶלָה־פְרִידָה עָזְבָה אֶת הַכִּתָּה, דּוּנִי לֹא הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת. הִיא הָיְתְָה אֻמְלָלָה. זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל דּוּנִי, יַלְדָּה מְאֻשֶּׁרֶת בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בִּמְי