“היום הגיע אלי הספר הזה, שרכשתי לאחרונה בעם עובד, וההתלהבות כה רבה שמיד התיישבתי לכתוב המלצה.
קשקוש הוא אלגוריה חכמה מאוד לחוויותיו של כל מי ששונה מהשאר, לא דומה לקבוצת השווים, חריג מהנורמלי, לא מובן על-ידי סובביו.
המחברת משתמשת בעולם הצורות, שכל ילד צעיר מכיר מהגן ומהבית, כדי להמחיש את המסרים שלה.
אמא אליפסה ואבא מלבן מולידים בן שלא דומה לשום צורה. הוא פשוט קשקוש, וזהו שמו.
אף אחד לא מבין מה פתאום נולד קשקוש כזה, הילדים בגן שלו לועגים לו בכל הזדמנות, מתנשאים מעליו ומנדים אותו רק כי הוא נראה אחרת. השונות של קישקוש הקטן בולטת מאוד לעין כל והוא סובל מכך.
לא בכדי בחרה המחברת לכתוב על שונות במשפחה. כשאנחנו שונים אפילו מההורים שלנו, זה הכי כואב, הכי בודד.
כאן, בספר המקסים הזה, ההורים לפחות אוהבים את בנם ותומכים בו, מה שלא תמיד קורה לצערנו בעולם האמיתי.
ביגונו, הולך קשקוש לאיבוד מתוך בחירה, ומגיע לבית של ילד צעיר. הוא נכנס בלי לבקש רשות ונרדם לו על השטיח בחדר.
בבוקר מגלה אותו הילד, ובניגוד לציפיותיו של קשקוש, הילד דווקא מאוד נרגש שמצא מן יצור כה מיוחד. הוא קורא לאמו ומספר לה מה הוא רואה בדימיונו כשהוא מביט בקשקוש, ואלה דברים רבים. מסתבר שכוח הדימיון יכול להפוך כל קשקוש ליצירה מפוארת, מעניינת, בעלת משמעות.
קשקוש המאושר חוזר אל הוריו נלהב, ומודיע להם כמה הוא בעצם שמח להיות משהו ייחודי, לא כמו כולם, ושהוא יכול להיות כל דבר, ללא הגבלה וכראות עיניו.
כמה נפלא היה לו לכולנו היה החופש להיות או להיתפס כמישהו או משהו אחר, כיד הדימיון הטובה עלינו.
כל מה שילד זקוק לו, הוא להיראות.
כשילד צועק, משתולל, מורד, בועט, הוא בעצם מחצין את כמיהתו לכך שיראו אותו. יראו באמת. את הנשמה שלו. את מי שהוא. את רגשותיו.
וכשיש אדם, אפילו רק אחד, שמצליח בכך, זהו עולם ומלואו עבור אותו ילד, נער או מבוגר.
הטקסט בספר כתוב בחריזה משובחת וכיפית, עשיר בחשיבות ובחכמה, קריא מאוד, ומצטרפים אליו איוריו הרגישים והמשועשעים של אביאל בסיל. האיורים מחממים את הלב. הם מעניקים חיים נוספים לסיפור כך שגם ילדים שאינם קוראים עדיין, מקבלים חוויה מוחשית של העלילה.
הספר קשקוש מקושקש מומלץ מאוד לא רק להורים וילדים, בכל הגילאים, אלא גם לאנשי מקצוע בעולם הטיפול, ההדרכה, הייעוץ והחינוך.
מדהים מדהים.”
