הסיפור המפורסם על התאומות אורה ולי שלא ידעו אחת על קיומה של השנייה, עד אשר קייטנת קיץ הפגישה ביניהן.
בין השתיים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת במינה ומטרה אחת להן: לאחד מחדש את המשפחה.
הסופר והעיתונאי אריך קסטנר נולד בעשרים ושלושה בפברואר 1899 בעיר דרזדן שבגרמניה. אימו, אידה, בת הקצב אוגוסטין, היתה נשואה לאמיל קסטנר, מעבד עורות, שאימץ את
חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא
סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.
חבורת טירונים בבה"ד 4, באמצע שנות החמישים, הם גיבורי ספרו החדש, הרביעי, של יהושוע קנז. חייהם של צעירים אלה, בני שכבות ועדות שונות, במסגרת הצבאית, המחמירה והלוחצת, ומחוצה לה מצטרפים לרומן רחב יריעה, דרמטי והומוריסטי כאחד, המצייר ביד אמן אנשים בראשית חייהם ומדינה בראשית עיצובה.
שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי.
יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים:
עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון:
גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים.
הוריו של המספר עברו את השואה כילדים.
נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר
אבא ארך רגליים הוא אחד הספרים הקלאסיים האהובים ביותר של כל הזמנים.
זהו סיפורה של ג'ודי, נערה יתומה שילדותה עוברת עליה בבית יתומים, ונדבן מסתורי שולח אותה לקולג' בשני תנאים: שהיא תכתוב לו מכתבים, ושזהותו לא תתגלה.
המכתבים הנפלאים של הנערה המגלה את העולם לראשונה בגיל 18 - הם ליבו של הספר המקסים הזה, הם מגלים נערה נבונה, מלאת הומור ו
"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי
הספר מספר על חמישה ילדים: סיגלית,
רון, אורי, רותי ואלון שמקבלים במתנה כל אחד בלון. לאורך הספר קורים דברים שונים ומשונים לבלונים, והם מתפוצצים אחד אחד, למעט הבלון האחרון.
מה קרה לבלונים וכיצד התפוצצו?
מה קרה לבלון שלא התפוצץ?
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.
עם פלישת צה"ל לביירות במלחמת לבנון הראשונה, מתייצבת אחר צהריים אחד חיילת במחלקת השיקום בתל–השומר. היא אומרת ששמה ורד ומבקשת להתנדב לסייע ללוחם פצוע. אולם שמה איננו באמת "ורד", כי אם לאה, וסיפורו של החייל שרופאי המחלקה מפגישים אותה עמו שונה בתכלית מהסיפור שדמיינה לעצמה.
הסיפור שמספרת ורד/לאה, החיילת מבת–ים, ליונתן, החייל הכמעט–צ
המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.
ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975
אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספרו זה של עמוס עוז, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, מעשה ספרותי צרוף ומזוקק שנפרשים בו שורשי משפחתו של עוז, קורות ילדותו ונעוריו בירושלים ובקיבוץ חולדה, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים נרחבים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. העולם הספרותי והעולם
המעגל הסגור של הזיקנה והחולי משקף כראי גרוטסקי ונוגע ללב את החיים שמחוצה לו, על היצרים, הפחדים, החלומות והבדידות שבהם. בכתיבתו הרגישה והמדויקת, שכבשה לה מקום ייחודי בספרותנו, מתאר כאן המחבר את המראות והקולות, הקונפליקטים ורגעי החסד של גברים ונשים בערוב יומם, שבצירופם יוצרים סיפור רב עוצמה החורג מגבולות העולם המצומצם לכאורה שהם מ
"האם האח הגדול קיים?"
"ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה."
"האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?"
"אתה לא קיים."
1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל
פרשת אהבתם של נער כפרי מחבל נורמנדי שבצרפת ונערה בת - אצילים פולניה, אהבה רצופה תהפוכות ופרידות על רקע מאורעות מלחמת - העולם השניה בצרפת הכבושה.
סיפור מרתק ומרגש ממיטב יצירתו של הסופר המהולל.
כאחרית - דבר - החוברת "חייו ומותו של אמיל אז'אר", שחשפה את זהותו המסתורית של מחבר "כל החיים לפניו" ו"חרדתו של המלך סלומון".
נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר.
אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו של אביו.
בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה.
הוא לא יגיע לשם.
במקום זה הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו.
במהלך המאורעות המתעתעים נחש
"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה.
אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי:
לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר.
כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה
קלאסיקה לגן ולבית הספר.
סיפור משל עם מסר של קבלת הזולת וחיי שלום.
אי אפשר לגדל ילדים בלי הספר הזה.
סיפורה הקלאסי והמשעשע של לאה גולדברג על יחסי שכנות טובים ועל אהבת הבריות ממשיך לשמח דורות של ילדים.
בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כרמים וּשְׂדוֹת.
עוֹמֵד מִגְדָּל בֵּן חֲמֵשׁ קוֹמוֹת .
וּמִי גָּר בַּמִּגְדָּל?
בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָ
"הבית של מיץ פטל עמד בקצה החורשה:
היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים.
החיות בחורשה שאלו:
'מי הוא מיץ פטל?'
אבל אף חיה לא ידעה..."