מדף הספרים של שחר - הספרים שדירגה

"דיבה" הוא רומן חתרני ואירוטי על אישה שחצתה את כל הקווים האדומים. יש לה בית מהוגן, יש לה בעל אקדמאי, יש לה בן אהוב, ולמרות זאת היא בוחרת לגור ברחוב. "זו הפעם הראשונה בחיים שטוב לי," היא אומרת, "מאז שאני על המדרכה אני מרגישה יפהפייה. עד לא מזמן היא היתה מורה לספרות בתיכון. ואז היא פגשה את נ', תלמיד רגיש ויפה תואר בן 17. מודעת עד כאב לגופה,

"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.

'אף מלה על אהבה' הוא רומן מענג ונפלא על אודות החיפוש אחר האהבה, הכמיהה לאושר והחרדה מהחמצת החיים. בכתיבה שנונה, ארוטית ומלאת הומור עצמי הולכת ונארגת האמת הפנימית של הספר. איה יכלה להישאר בבית, להמשיר לאכול חביתות בבוקרי שבת, לשכב עם בעלה פעם בשבוע, לחיות חיים חסרי תשוקה ולהחביא את דמעותיה עמוק בתוך הלב, אבל היא ארזה את אגם הדמעות ש

יום אחד כלם שיחקו עם כולם, רק עם מותק אף אחד לא שיחק. מתק עמדה בצד והרגישה דמעות בגרון...   על עלבון והדחקה הצובעים את הכול בשחור ועל הדמעות הממיסות ועוזרות לנו לחזור ולמצוא את שמחת החיים. ספר ילדים קלאסי, עכשיו בדפי קרטון גם לפעוטות.   "הספר מעודד ילדים לשתף ולספר מה עובר עליהם, ולחלוק את המצוקות עם ההורים. אצלנו זה עבד נפלא. ממליצה על

'הר אדוני', פסגת יצירתו של דה לוקה עד כה, רב - מכר במשך חודשים ארוכים באיטליה (2001) ובצרפת (2002; "פרס פמינה" היוקרתי) - הנובלה השנייה של דה לוקה בתרגום עברי (אחרי 'אתה, שלי'; הספרייה החדשה, 2003). סיפור על אהבה בנפולי, בין ילד בן 13 ובין ילדה בת גילו, אך מנוסה, שכבר מכירה את "הגועל של החיים". "הנובלה הקטנה הזאת מספרת על האנשים הכי פשוטים, על החיים ה

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

ג'ים נאש, כבאי בוסטוני, גבר באמצע חייו, שאשתו נוטשת אותו ובתו גדלה בבית אחותו, יורש במפתיע סכום כסף גדול מאביו, שקשריו עמו נותקו בילדותו וכך נפתחת לפניו האפשרות לחיות מתוך חירות כמעט אידיאלית. מצב זה הוא מנצל כמעט עד תום ושנה שלמה הוא נודד במכוניתו בדרכיה של אמריקה.  אלא שבחירתו זו מתגלה כהתמכרות למקרה ומוליכה אותו לשיעבוד אחר, חמ

סיפורו המצמרר ומלא העוצמה של שירו קיקוטאני, אדם שקט וצנוע, מורה לשעבר בבית-ספר תיכון ביפן, המרצה עונש מאסר עולם על רצח אכזרי כפול שביצע. לאחר שש-עשרה שנים בכלא הוא משתחרר על תנאי, בפיקוח קצין מבחן, לעולם שכבר אינו מוכר לו. עליו להסתגל למציאות החדשה בעיר הגדולה ובו בזמן לחיות בבדידות בצל הפשע הממשיך להעיב על חייו. מהר מן הצפוי מתעמר ב

יונתן סויפט, מגדולי הסאטיריקאים האנגלים, מחבר ``מסעי גוליבר``. נולד בדאבלין (אירלנד) ב30- בנובמבר 1667 לאב פיקד משפט, שמת לפני הולדת בנו, מאז ינקותו גודל ע``י אומנות ומשגיחים, דבר שיצר בלבו תחושת קיפוח ומרירות שליוותה אותו כל ימיו. לאחר סיים את טרינטי קולג` בדבלין עבר ללונדון ונתמנה מזכירו של המדינאי ויליאם טמפל. במהרה נסחף לפעילות פ

איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.  הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות - אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו

אנדריי פְּלַטוֹנוֹב, כמוהו כמיכאיל בּוּלְגַקוֹב ואִיסאק בַּאבֶּל, הוא אחד משלושת ענקי הפרוזה שקמו לספרות הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20. משלושתם הוא הפחות ידוע במערב, הן משום שהיה האחרון שהותר לפרסום בברית-המועצות, והן משום שברבים מכתביו פלטונוב הוא סופר ל"מיטיבי קרוא". סגנונו – אישי וייחודי כל-כך, ולכן קשה פה ושם לפענוח –

"סופרת עם כישרון על - טבעי ממש... משלבת בכתיבתה שפת רחוב וכתיבה מלומדת, חוצפה ומחשבות פילוסופיות" (ניו יורק טיימס) "מבריק... סמית היא אמנית הפרטים... צ'רלס דיקנס פוסט - מודרנית" (וושינגטון פוסט) "רומן נמרץ ומשוחרר... בשנינותה העוקצנית של סמית יש אהבת אדם גדולה" (פיפל) "שאפתני, רציני וחצוף... לסמית יש כישרון אמיתי לקומדיה ויחס אוהד לחו

זוהי אולי תמצית סיפור יחסיהן המורכבים של מגדה ואמרנץ: סופרת צעירה ומנהלת משק הבית שלה. יחסים מפתיעים, קרובים, עמוקים, בין אשה מבריקה העומדת בפני פריצתה הגדולה, לבין אשה זקנה ונוקשה שאינה יכולה להפסיק לעבוד - בביתה של הסופרת ובבתים אחרים. שאינה יכולה להפסיק לעבוד בחצר ביתה ובחצרות הבניינים המשותפים ברחוב. גם לישון אינה מסוגלת, אפיל