מדף הספרים של יהודית - הספרים שדירגה

ספר בפורמט PDF.    היינו כחולמים הוא סיפורה של אחינועם, נערה יתומה שגדלה בבבל וכל משאלתה להצטרף לשיירה השבה מן הגלות לירושלים, אל בית אבותיה שננטש עם חורבן בית המקדש הראשון. זהו גם סיפורם של סבה, שזיכרונות ילדותו מימי הזוהר של ירושלים ומחורבנה רודפים אותו, ושל אהובה יאיר, בנו של נגר עני, הגדל להיות מהבולטים שבחכמי ירושלים. זהו סיפו

אותה האהבה, כמעט מגולל את סיפורה של חברות מרה ועצומה, אוהבת ונבגדת, שנפסקת פעמים רבות לארוך השנים ואף פעם לא נגמרת. במרכז הספר היפהפה הזה ניצבות שלוש חברות טובות: בלי, שלומקיצ ונעמה, שהקשרים בינהן נפרשים משנות ה - 70 ועד ימינו. כמו בדז'ה וו מכושף יוצרת מירי רוזובסקי זיכרון חי וכובש, וגברים ונשים שיעוררו בכם את התחושה שאתה מכירים או

חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור. הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו; אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד; אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה; אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו. "אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו

"בבקשה, צייר לי כבשה!" - "מה?!" "צייר לי כבשה..." קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראית ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן". הנסיך הקטן - ספרו המפורסם ביותר של אנטואן דה סנט-אכזיפרי - בעלת תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה.

הדרסלים היו כה אכזריים וגועליים, עד כי אותו קיץ הארי פוטר ממש השתוקק לחזור לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אלא שעוד לפני שהוא מספיק לארוז את המזוודות שלו, הארי מקבל אזהרה מיצור מוזר וקסום בשם דובי, שאומר שאם הארי פוטר יחזור להוגוורטס, יתרחש אסון. הארי פוטר הוא קוסם. הוא עכשיו בשנה השנייה שלו בביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, וה

הארי פוטר מעולם לא היה כוכב של נבחרת קווידיץ' שמזכה את קבוצתו בנקודות תוך כדי רכיבה על מטאטא גבוה מעל האדמה. הוא לא מכיר לחשי קסם, מעולם לא גידל דרקון מביצה, ומעולם לא עטה גלימת היעלמות. הוא מכיר רק את חייו האומללים עם משפחת דרסלי האיומים - דודו ורנון, דודתו פטוניה ובנם הדוחה דאדלי - בריון מפונק, מגודל ושמן. החדר של הארי הוא ארון

הזיכרונות שלנו הם אוניות הנודדות על גלי הזמן ונושאות את המטען היקר שלהן — מחשבות, תמונות, רגשות, ריחות — בזהירות רבה משעה לשעה, משנה לשנה. ולמרות כל הזהירות, המטען משתנה ללא הרף וחלקים גדולים ממנו נעלמים באוקיאנוס הגדול של השכחה. אך לעתים קורה שמגלים בבטן האונייה מטען יקר מפז שכלל לא חשדנו בקיומו. ספר זה הוא מעין אלבום תמונות מן ה

מחפש געגוע בכל עיניים שאני פוגש. יש אחד כזה, אפילו קטן, בכל זוג עיניים: עיניים קרירות מלימודי מדעים מדויקים, עיניים מרופדות שומן משפע גשמי, ועיניים טרוטות מבכי ואנקת אביונים. גיליתי שגעגוע הוא דבר מאוד אישי. השייכות ה"מגזרית" לא נוגעת בו. וכשפוגשים אותו כל השאר נמס ונהיה פחות רלוונטי. קל להילחם או לדבר נגד "תופעה". נגד ציבור. נגד ש

לילי גירוון, אם לשתי בנות, זקוקה למעט עזרה, ממש בקטנה. לפעמים (טוב, לעתים די קרובות למען האמת) היא נעזרת באחותה רייצ'ל; או בליאה, הבייביסטר המסורה, שמנהלת ביד רמה את לוח הזמנים הצפוף של הבנות; או באליסון, הבייביסיטר החלופית, שיש לה שיער ורוד והבנות מעריצות אותה. מאז שבעלה נהרג בתאונת דרכים לנגד עיניה עברה לילי רק התמוטטות עצבים אחת,

"גּוּף שֶׁנּתַָתָּ בּיִ", ספר שיריו הרביעי של אלחנן ניר הרואה אור בסדרת ריתמוס, עוסק בהתרוצצות האדם מול נפשו ואמונתו, בשבר ובתיקון, במתח בין גוף לרוח, ובכאבי המקום והזמן הזה. ספר זה מצטרף לספרי השירה הקודמים שלו, שהפכו למעין ספרי תפילה ומסע עבור רבים המבקשים למצוא שפת עומק חדשה, מלאת כנות, חמלה והומור, לחיים אנושיים ויהודיים עכשווי

כמה דמויות נפרשו סביב בית דירות יוקרתי בחד הרבעים היותר מפוארים של דמשק. לפנות ערב ראו ג'יפ כסוף מדגם מיצובישי פאג'רו נעצר ליד הבניין. מתוכו הגיח אדם בחליפה שחורה עם זקן מטופח ונבלע בתוך הבית. הסוכנים שעמדו ברחוב מיהרו לדווח במכשירי הקשר שלהם כי "האיש" הגיע לדמשק, ועלה לדירה. הם ידעו שבדירה מחכה לו אהובתו הסודית, ניהאד חיידאר, יפה

"את בעצמך תבצעי את החיסול של סלאמה", אמר מייק הררי והוסיף: "איך את מרגישה לגבי זה?" "אני לא יודעת", אמרה אריקה. "אף פעם לא הרגתי מישהו". בלבה החליטה שכדי לבצע את המשימה כראוי עליה לעשות מעצמה "כלי של צדק". כעבור כמה חודשים עמדה ליד חלון ביתה בביירות ובידיה שלט עם כפתור אדום. "אני צריכה להרוג בן אדם". אמרה לעצמה. "פעולתי צריכה להיות נטו

קיץ, 1890. וינסנט ואן גוך מגיע לאוֹבֶר־סוּר־אוּאָז, כפר צרפתי פסטורלי המושך אליו אמנים עירוניים. שם יבלה הצייר את הקיץ האחרון בחייו, תחת טיפולו של ד"ר גאשה – רופא הומיאופתי, צייר חובב ואספן אמנות. ואן גוך יצייר באותם ימים יותר מ־70 ציורים, שניים מהם דיוקנאות של מרגריט, בתו בת העשרים של ד"ר גאשה, המטפלת באביה ובאחיה מאז מות אמה. בזמן שיל

מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי. מדי בוק

הכירו את אוֹבֶה. אוֹבה הוא איש עקרונות. הוא מאמין בסדר ובמשמעת עצמית. הוא יודע שאין בעולם שום הצדקה להשאיר את שקית הזבל ליד הפחים או לחנות באדום-לבן. הוא מקפיד לעשות דברים כמו שצריך. עכשיו, אובה רק רוצה למות בשקט. אבל הוא לא יכול. כי מעבר לכביש עוברים לגור שכנים חדשים. מהגרים כמובן. והבעל, המגודל, עושה רוורס עם העגלה הנגררת שמח

``מה אני בעיני רוב האנשים? אפס, או איש תמהוני ולא נעים - אחד שאין לו ולא תהיה לו אף פעם איזושהי עמדה בחברה, בקיצור, נחות שבנחותים. בסדר גמור, גם אם הם צודקים, ארצה להראות בעבודתי מה נמצא בליבו של איש תמהוני כזה, בלבו של אפס. ``זוהי שאיפתי, המבוססת למרות הכל על אהבה יותר מאשר על זעם, על רוגע יותר מאשר על סערת רגשות. נכון שאני נמצא לעיתים קרו

מהרגע בו פגש מבטו של רפאל ארמוזה בברק העיניים הכחולות של הנערה המסתורית, דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אותו ברק שהכה ברפאל יפגע לאחר שנים בבנו גבריאל כשיפגוש את רוח‘ל, ולאחר מכן יפגע גם בלונה, בתו של גבריאל, כשתפגוש בדוד. את סיפורן של האהבות הבוערות, הרגשות והיצרים העזים, והמציאות הכואבת שעוברים כחוט השני בין ארבעה דורות במשפחת ארמוז

משלוח חדש של בגדים משומשים מאמריקה הגיע לקרובים של אמא. אני בוחרת חולצה חומה ואחותי נותנת לי גופייה אדומה ללבוש מתחת לחום. "כי אז זה נראה מצחיק", היא אומרת, "ואנשים חושבים שתיכננת את זה". "למה מצחיק?" אני שואלת בעצב." כי עדיף להיראות מתכונן מאשר עני", עונה אחותי, ומיישרת לי את העוני. מילדות חמה במשפחה רומנית בלב העוני של שכונת וא

כאשר לאיתי ולשרית נודע כי ייאלצו לבלות את חג החנוכה בחברת קרובי המשפחה הדתיים שלהם בירושלים, קשה להגיד שהם מאושרים. מילא להיות תקועים שמונה ימים אחד עם השני, אבל עם בני דודים שהם בקושי מכירים?!לנעמי, בת המשפחה המארחת, יש צרות משלה: רק לפני זמן קצר עברה מתל אביב לירושלים והיא עדיין מנסה להתאקלם, אך יש לה תחושה שהנערה המקובלת ביותר בח