“טוב, ליאת רוטנר מזכירה לי את עצמי הרבה פעמים. לא בקשר לסגנון. היא באה לעשות אצלנו הרצאה בבית הספר. ככה גיליתי שכמוני, גם היא התחילה לכתוב בכיתה ג'. גם היא מילאה מחברות שלמות בסיפורים. גם היא יכולה לבהות במשהו ולהתחיל להזות. "הכבל הזה שעל הקיר הוא חבל. והאביר הגדול מטפס במעלה החבל כדי להגיע למערה של המפלצת ולהציל את הנסיכה. והוא מתקרב. והמפלצת פוערת את הפה וכמעט בולעת אותו-" גם אני נוהגת לכתוב כל הזמן ובכל מקום (בעיקר בבית הספר). ואני מקווה שכמוה, גם אני אוציא איזה ספר יום אחד. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. היא קולחת וזורמת. לדעתי, העובדה שהדמויות מדברות במשלב אחד והרקע כתוב באחר (גבוה יותר) רק מעצימה את ההרגשה הטובה שהספר הזה נותן. הדמויות, שחיות בתקופה הזו ונמצאות בגיל המסוים הזה, לא יכולות לדבר במשלב גבוה. זה היה נראה מוזר ולא הגיוני. מצד שני, היא לא יכלה לכתוב את הרקע במשלב נמוך, כי זה היה הורס את העומק שקיים בספר. מומלץ. מי שעדיין לא קרא, למהר לחנות, לספרייה, או לבתים של החברים!”

“אני לא נוהגת לפתוח ביקורת ככה, אבל התאכזבתי. בכל זאת, כמה מילים טובות: יש נקודות שיא בספר, הדמויות קלילות והספר עצמו לא כבד. איתי ושרית, שהכרנו מהספרים הקודמים של ליאת רוטנר, נוסעים לירושלים להיפגש עם בני הדודים הדתיים שלהם בחופשת חנוכה. אין להם מושג מה יעשו, אבל באופן לא צפוי הם דווקא מתחברים עם המשפחה הדתית שלהם. ולביקורת עצמה... התאכזבתי מהספר. אין בו אחידות לשונית. אני מתכוונת לזה שהדמויות מדברות בשפת רחוב (הכוללת גם קללות למיניהן ומילים לועזיות כמו 'בייבי'), אבל סיפור הרקע והדברים שהן לא אומרות כתובים בשפה "גבוהה" יותר, עם מילים כמו "אך", "אינו" ו"אולם". זה יוצר תחושה מוזרה ומאוד פוגע באיכות של הספר. דבר נוסף שהפריע לי הוא הקללות והאלימות שבספר. אין לי בעיה עם זה ששתי דמויות נלחמות מאיזושהי סיבה, אבל כאן מדובר פשוט בתגרת רחוב, והמריבה מלווה בקללות שנכתבות. אני לא נהנית לקרוא קללות. זה מפריע לי ובעיניי גם פוגע ברמה של הספר. עוד עניין קטן: בספר מככבות גם דמויות דתיות, ולמרות זאת, הספר לא מתמקד בעניין הדת כל-כך. נכון, מתוארים בו טקסים ותפילות, וחלק גדול מעלילת הספר מתרחש בבתי כנסת ובאולמות, אבל לדעתי זה לא מספיק. אפשר היה להעמיק יותר בעניין וזה היה מוסיף לספר הרבה מאוד דברים שחסרים בו. לסיכום, ספר נוער קליל ולא עמוק, עם הרבה מאוד פוטנציאל לא-ממומש. כדאי לקרוא בכיף ובנוח.”

“וואו! מדהים איך שרוטנר מצליחה לשלב כל כך הרבה בסיפור אחד! אני חד משמעית מאוהבת בספרים שלה. הספרים שלה כל כך סוחפים שסיימתי את הספר הזה בחמישה ימים-לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר. לקחתי את הספר בבוקר והמשכתי אחרי בית הספר ולפני השינה. אני ממליצה בחום לכולם-למי שרוצה לצחוק, להתרגש, להתחבר, למצוא את עצמו בדמויות, באמת!!! עכשיו-רוצו לספריה ותשאילו את הספר הזה! תיהנו!”

“ספר מדהים !!! בהתחלה קצת קשה להבין ובסוף מבינים ורואים איזה זפר מושללללםםם קראתי אותו תוך יום וחצי וזה היה אחד הספרים הכי יפים שקראתי ממליצה מאוד!!! (אל תתיחסו לתגובות הרעות) בהצלה בקריאה D= בולעת ספרים:)”

“טוב, ליאת רוטנר מזכירה לי את עצמי הרבה פעמים. לא בקשר לסגנון. היא באה לעשות אצלנו הרצאה בבית הספר. ככה גיליתי שכמוני, גם היא התחילה לכתוב בכיתה ג'. גם היא מילאה מחברות שלמות בסיפורים. גם היא יכולה לבהות במשהו ולהתחיל להזות. "הכבל הזה שעל הקיר הוא חבל. והאביר הגדול מטפס במעלה החבל כדי להגיע למערה של המפלצת ולהציל את הנסיכה. והוא מתקרב. והמפלצת פוערת את הפה וכמעט בולעת אותו-" גם אני נוהגת לכתוב כל הזמן ובכל מקום (בעיקר בבית הספר). ואני מקווה שכמוה, גם אני אוציא איזה ספר יום אחד. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. היא קולחת וזורמת. לדעתי, העובדה שהדמויות מדברות במשלב אחד והרקע כתוב באחר (גבוה יותר) רק מעצימה את ההרגשה הטובה שהספר הזה נותן. הדמויות, שחיות בתקופה הזו ונמצאות בגיל המסוים הזה, לא יכולות לדבר במשלב גבוה. זה היה נראה מוזר ולא הגיוני. מצד שני, היא לא יכלה לכתוב את הרקע במשלב נמוך, כי זה היה הורס את העומק שקיים בספר. מומלץ. מי שעדיין לא קרא, למהר לחנות, לספרייה, או לבתים של החברים!”

“אני לא נוהגת לפתוח ביקורת ככה, אבל התאכזבתי. בכל זאת, כמה מילים טובות: יש נקודות שיא בספר, הדמויות קלילות והספר עצמו לא כבד. איתי ושרית, שהכרנו מהספרים הקודמים של ליאת רוטנר, נוסעים לירושלים להיפגש עם בני הדודים הדתיים שלהם בחופשת חנוכה. אין להם מושג מה יעשו, אבל באופן לא צפוי הם דווקא מתחברים עם המשפחה הדתית שלהם. ולביקורת עצמה... התאכזבתי מהספר. אין בו אחידות לשונית. אני מתכוונת לזה שהדמויות מדברות בשפת רחוב (הכוללת גם קללות למיניהן ומילים לועזיות כמו 'בייבי'), אבל סיפור הרקע והדברים שהן לא אומרות כתובים בשפה "גבוהה" יותר, עם מילים כמו "אך", "אינו" ו"אולם". זה יוצר תחושה מוזרה ומאוד פוגע באיכות של הספר. דבר נוסף שהפריע לי הוא הקללות והאלימות שבספר. אין לי בעיה עם זה ששתי דמויות נלחמות מאיזושהי סיבה, אבל כאן מדובר פשוט בתגרת רחוב, והמריבה מלווה בקללות שנכתבות. אני לא נהנית לקרוא קללות. זה מפריע לי ובעיניי גם פוגע ברמה של הספר. עוד עניין קטן: בספר מככבות גם דמויות דתיות, ולמרות זאת, הספר לא מתמקד בעניין הדת כל-כך. נכון, מתוארים בו טקסים ותפילות, וחלק גדול מעלילת הספר מתרחש בבתי כנסת ובאולמות, אבל לדעתי זה לא מספיק. אפשר היה להעמיק יותר בעניין וזה היה מוסיף לספר הרבה מאוד דברים שחסרים בו. לסיכום, ספר נוער קליל ולא עמוק, עם הרבה מאוד פוטנציאל לא-ממומש. כדאי לקרוא בכיף ובנוח.”

“וואו! מדהים איך שרוטנר מצליחה לשלב כל כך הרבה בסיפור אחד! אני חד משמעית מאוהבת בספרים שלה. הספרים שלה כל כך סוחפים שסיימתי את הספר הזה בחמישה ימים-לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר. לקחתי את הספר בבוקר והמשכתי אחרי בית הספר ולפני השינה. אני ממליצה בחום לכולם-למי שרוצה לצחוק, להתרגש, להתחבר, למצוא את עצמו בדמויות, באמת!!! עכשיו-רוצו לספריה ותשאילו את הספר הזה! תיהנו!”

“ספר מדהים !!! בהתחלה קצת קשה להבין ובסוף מבינים ורואים איזה זפר מושללללםםם קראתי אותו תוך יום וחצי וזה היה אחד הספרים הכי יפים שקראתי ממליצה מאוד!!! (אל תתיחסו לתגובות הרעות) בהצלה בקריאה D= בולעת ספרים:)”