מדף הספרים של mey - הספרים שדירגה

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק

פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה

סידהארתא מורד באביו ומצטרף לנזירים נודדים המחפשים את שלוות הנפש. לאחר שנות סיגוף, שבמהלכן לא מצא מנוחה לנפשו, הוא חוזר לחיי חולין, הופך לסוחר עשיר ומצליח, ומגלה את סודות האהבה החושנית. אחרי שהתנסה בכל הנסיונות והפיתויים של החיים הגשמיים עוזב סידהרתא הכול ופונה לחיי נזירות והתבוננות פנימית. סידהארתא, נער הודי יפה, צעיר ומוכשר, מור

מפגש דמיוני בווינה, 1882, הוא ציר ספרו המסעיר של ארוין ד. ילום. ד"ר יוזף ברויר, רופא בעל שם, מורו וידידו של זיגמונד פרויד, קושר עסקה עם לוּ סַלומה, לרפא את ידידה פרידריך ניטשה מהתקפי מיגרנה קשים התוקפים אותו.   המפגש בין הרופא הדגול לפילוסוף המרדן, והעסקה הנרקמת ביניהם - זה יטפל בתחלואי הגוף של הפילוסוף, וזה ינסה לפתור את מצוקות הנפש ש

דו"ח מדעי יבש או דמיון ספרותי מהמם, זאת השאלה ששואלים את עצמם מליוני קוראיו של קרלוס קסטנדה בעולם כולו. תהיה האמת אשר תהיה, קסטנדה יוצא עטור - זרים. אם אמנם הוא מספר את האמת התעודית על עצמו ועל דון חואן, הרי הוא אנתרופולוג גדול, וספריו הם תעודות מדעיות ממדרגה ראשונה ואם זאת"רק" אמת דמיונית, הרי הוא סופר גדול. קסטנדה עצמו,אף שהוא טוען כ

הרוזנת, מדאם דה ט. ומאהבה האביר מבלים ליל אהבה איטי, חושני ומחושב היטב, שאינו מגיע לכלל מיצוי אלא עם עלות השחר. כך המאה ה - 18, סמל הדקדנס, שבה החיזור, העילוס הוא עצם העניין ותכליתו, הוא אמנות מלוטשת לשמה. ואילו המאה שלנו, בראי משעשע ומפתיע זה, איבדה את ההנאה שבאיטיות. היא סחרחרה קדחתנית של שברי ארועים, של קשרים אקראיים חפוזים, בלי חיזור

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו

ספרו זה של גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סנטיאגו עד שלבסו נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף על פי כן עם שחר האיש נרצח למוות בפתח ביתו. הרצח היה איפוא כה צפוי

זהו סיפורה של מריה, שחוותה שברון לב בתקופת ההתבגרות שלה, אשה יפה שיכלה להינשא בקלות אבל התגלגלה לז'נבה ונעשתה שם לזונה מקצועית. לאחר ששמע את סיפורה, ואת סיפוריהן של עוד נשים כמותה, החליט קואלו שתהא זו דרך מצוינת לעסוק בנושא שהעסיק אותו זמן רב: "כדי לכתוב על הצד המקודש של הסקס, נחוץ להבין את צידו המחולל." " סיפורי איננו מתיימר להיות

חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה. היא צעירה, נבונה ויפה. יש לה משרה טובה והרבה מחזרים. היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה. אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש. כל ימיה דומים זה לזה. ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות. ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל

מי היא אתנה? קדושה? שרלטנית? מכשפה? נביאה?   "הבעיה הגדולה ביותר שלה הייתה, שבעודה חיה בסך הכול במאה העשרים ואחת, הייתה אתנה אשת המאה העשרים ושתיים ואפשרה לראות זאת. האם היא שילמה מחיר? ללא ספק. אבל היא הייתה משלמת מחיר הרבה יותר גבוה אילו החניקה את אופייה התוסס והמוחצן." - דיידרה אוניל, המוכרת בשם אדה   "היא ניצלה אותי והפעילה על

חייו, אהבותיו ובעיקר שנאותיו של פרדינן בארדאמי על רקע מלחמת - העולם הראשונה והתהליכים החברתיים והכלכליים שחלו אחריה והחישו את עליית הפאשיזם באירופה. רומ ן שהוא קריאת - תיגר אדירה על החברה המודרנית, על אימי מלחמותיה, על אי - הצדק והניכור והבדידות שבה, ועל גורלו של האדם בכלל, ש"חייו הם חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה". יצירה עזת ביטוי, מן ה

"כה אמר זרתוסטרא" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של ניטשה, שהופצה במאות אלפי עותקים בשפות רבות. בספר זה מביע ניטשה את רעיונותיו בלהט פיוטי, בשירים בפרוזה, הכוללים סיפור, סאטירות, משלים ופתגמים, שהיו לנכסי צאן ברזל של התרבות המערבית. היצירה כוללת את רעיונותיו המהפכניים של ניטשה: שינוי ערכים במוסר, מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי אד

טורו אוקאדה אוהב את אשתו. הוא אוהב גם לבשל, לקרוא ולהאזין למוזיקה, והוא אפילו מתחיל להתרגל לשגרת חייו כמובטל. אבל אז מתרחשים כמה אירועים בלתי שגרתיים: שלא ביוזמתו הוא מתחיל לקבל שיחות טלפון אירוטיות, החתול שלו נעלם, והוא מתוודע לשתי אחיות מסתוריות. אבל השינוי שמערער את שלוותו יותר מכל הוא היעלמה של אשתו, קומיקו. החיפוש אחר אשתו

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא סיפורם של ארבעה אנשים וכלב: טומאש, מנתח שסולק ממשרתו אחרי הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה, רודף נשים בחיפוש מתמיד אחר ייחודן. טרזה, מגישה במסעדת מלון בעיר שכוחה, שבאה להציע לו את נאמנותה. סבינה, ציירת, שחייה שרשרת בגידות וניסיון אמיץ לשמור על עצמאותה. פראנץ, מרצה באוניברסיטה בז'נבה, החולם הנצחי, וקרנין, כלב

פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב

ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף. ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי

שוגון (1975) הוא הספר הראשון בסאגה האסיאתית של ג'יימס קלאוול. הוא מתרחש ביפן בשנת 1600. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ימאי אנגלי, "ג'ון בלאקתורן" (המקבל מהיפנים את הכינוי 'אנג'ין', נווט, מאחר שהם לא יכלו לבטא את שמו), נווט והקפטן בפועל של ספינת הסחר ההולנדית אראסמוס, נקלע לחוף יפן כאשר ספינתו התרסקה. הוא נכנס לשירות טורנגה, מצביא פיאודלי רב עו

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.