"עשרה ימים אחרי שהסתיימה המלחמה נהגה לורה אחותי במכונית והפילה אותה מגשר." כך פותחת ואומרת אייריס צ'ייס גריפן, שריד למשפחה עשירה בקנדה. מותה של לורה ב-1945 נגרם מתאונה, קבעה המשטרה, אך אייריס מחליטה לצאת לחקירה משלה.
מרגרט אטווד שוזרת זה בזה שלושה סיפורים וחושפת אט-אט באמצעות משחק הגומלין הווירטואוזי שביניהם, את סודותיה של משפחת צ'
פֶּקוֹלָה, ילדה שחורה, נכספת לעיניים כחולות. כל לילה, במשך שנה תמימה, היא מתפללת שיהיו לה עיניים כחולות. כמו ציפור מקורקעת המכה בכנפיה באוויר, היא שואפת אל הרִיק הכחול, שאינה יכולה להגיע עדיו, אבל הוא ממלא את נפשה. בסוף יהיו לה עיניים כחולות, שאיש מלבדה לא יראה אותן, אבל האם הן הכי כחולות בעולם? על הזוועה שבלב כיסופיה עולה רק הרוע שבה
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.
זרה בגן עדן הוא סיפור אהבתן הממגנט והמתעתע של שתי נשים אמניות: פאטי, ציירת נופים ישראלית, ואנדריאה, משוררת גרמנייה. זהו סיפור גורלי (שמו של הבושם שבו משתמשת אנדריאה הוא "קיסמט", שפירושו בטורקית גורל) ובלתי אפשרי. כנפיו של מלאך ההיסטוריה אינן יכולות להיסגר, כי ביניהן מקננים זיכרונות על חורבן ועוולה, רצח-עם וריח גז, ששתי הנשים אינן מצל
על רקע שכונת בית הכרם בשנות השישים עוקב הספר אחר עולמו הפנימי של אהרון במשך כארבע שנים של גיל ההתבגרות. התפתחותו הגופנית של נער זה מעוכבת, והווה - הנמשך שלו, כבתוך תא הקפאה או בועת זכוכית, הוא המוקד לעלילת הספר. ``בפנים קורים המון דברים``, הנמסרים כמו בעד זכוכית מגדלת, ודווקא ההשעיה מן הביולוגיה מאפשרת הזרה של תהליכי ההתבגרות וההבשלה
"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה.
אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי:
לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר.
כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה
על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה.
בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה.
יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד...
ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי
אליזבט בת השש-עשרה מגיעה לאוסטרליה כדי להינשא לאלכסנדר קינרוס, בעל מכרה זהב, הגר בעיר נידחת הקוריה על שמו.
היא מתעבת אותו ממבט ראשון.
אליזבט מגלה, שבעלה המיועד הוא אמנם עשיר כקורח, אך יש לו גם פילגש אהובה ואוהבת, שאותה הוא משתף בעסקיו.
אלכסנדר מחזיק בשתי הנשים. הוא מייחל לבן מאליזבט, אולם היא יולדת לו שתי בנות.
חייה של אליזבט, כמו
אי –סדר מוסרי בנוי מאחד–עשר סיפורים המסודרים בתבנית של מחזור–חיים, מפגן מופלא של כישרון הסיפור של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד . זהו ספר מצחיק, לירי, שנון, טרגי ומטלטל חליפות — מרגרט אטווד במיטבה ובשיאה. מרגרט אטווד כתבה יותר מ–30 ספרים שראו אור ביותר מ–35 מדינות וזיכו אותה בפרסים יוקרתיים, ובהם פרס בוקר לשנת 2000 על המתנקש העיוור ופ
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
לאחר שכיכב יותר משנתיים ברשימות רבי-המכר עם ספרו רודף העפיפונים, שיותר משבעה מיליון עותקים ממנו נמכרו ברחבי העולם - מתוכם 200,000 עותקים בישראל - חוזר חאלד חוסייני עם ספר מקסים, מטלטל וסוחף, שנוגע בחייו של כל אדם בימינו.
אלף שמשות זוהרות הוא סיפור עוצר נשימה שמוצג על רקע התהפוכות הפוליטיות ההרסניות שידעה אפגניסטן בשלושים השנים האחר
שמה דינה.
בתנ"ך מוזכרים חייה כאפיזודה קצרה ואלימה, המופיעה בינות לפרקים מוכרים הרבה יותר בספר בראשית, העוסקים באביה יעקב ובתריסר בניו.
ספר זה המסופר בגוף ראשון, מגלה את תולדותיה וחייה רבי התהפוכות של דינה ושל הנשים בעולמה.
האוהל האדום, שבו אין לגברים דריסת רגל, הוא מעון הנשים בתקופת נידתן.
בו מתרחשות דרמות, קנאות ואהבות, ובו יוצ
את הסוד שסופייה מגלה בגיל שמונה-עשרה היא מחליטה לנצור בלבה לעד. היא מתנתקת מעברה ונישאת לגבר אנגלי שפגשה באתונה, עוקרת מיוון ללונדון ומקימה משפחה. אבל ערב נישואי בתה, אלקסיס, שב העבר ומתדפק על דלתה. סופייה מבינה שכדי לאפשר לבתה להכיר את עצמה ולמצוא את דרכה בעולם, עליה להתפייס עם משפחתה ועם תולדותיה. כשאלקסיס מחליטה לנסוע לכרתים, סו
"הריקוד של סוניה" ספרה של ויקטוריה היסלופ - כמו רב המכר "האי של סופייה" - הוא מסע מכשף ומרגש אל העבר ואל תוך הנפש פנימה. בעיצומו של חורף אנגלי קודר, בורחת סוניה לסוף שבוע של הוללות בעיר גרנדה שבספרד. כשהיא משוטטת להנאתה ברחובות השוקקים חיים נושאות אותה רגליה לבית קפה בכיכר העיר העתיקה.
התצלומים המצהיבים המכסים את קיר בית הקפה מושכים
"אמי טבעה בלילה של ה-23 במאי, יום הולדתי" – כך נפתח הרומאן של אלנה פרנטה. האם יצאה מביתה בנפולי ועלתה לרכבת לרומא, כדי לחגוג עם בתה בת הארבעים-וכמה את יום-הולדתה, אך מעולם לא הגיעה. בשלוש שיחות טלפון מן הדרך היא נשמעה מוזרה או שיכורה, אמרה שנמצא איתה גבר שמונע בעדה לספר היכן היא, והמטירה שרשרת גסויות בדיאלקט הנפוליטני, שנוא-נפשה של בתה
אחרי שבחנה את הצדדים היותר משעשעים והפחות זוהרים בחיי האקדמיה ברב-המכר עטור השבחים 'שבע מידות רעות', פונה מאיה ערד בספרה החדש לזירה אינטימית ורגישה הרבה יותר - חיי המשפחה.
במעשה סיפר וירטואוזי, העשוי כולו הפתעות ואירוניה, נפרשת יריעה המורכבת משלוש תמונות משפחה: בסיפור הפותח מתאמץ הגיבור לחמוק מצילו של אביו, משורר נודע, ומנסיונו
על רקע נופיה הקדומים של ארץ כנען, אנחנו פוגשים את הדמויות המוכרות לנו מספר בראשית כדמויות של בשר ודם, קרובות אלינו מאוד באהבתן, בקנאתן ובמאבקי הכוח שהן מנהלות ביניהן.
יחסי יעקב ובניו, קנאת האחים ביוסף, אהבתו האסורה של ראובן לבלהה, מסירותו של יהודה לבת-שוע הכנענית ,מוצגים כאן במבט מפתיע ומאתגר.
פרשיות האהבה והתשוקה, ספוגות רגש ול
רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האד
אלכסנדר הוא נער צעיר בעל עולם פנימי עשיר, הוא חי עם סביבתו בהרמוניה ובקירבה נדירים. אלא שאט אט נחשף העולם שמתחת למעטה היומיומי, הקליל לכאורה, של חיי העיר הפשוטים. גיבוריו של סטולמן אמנם מתעקשים לקיים חיים רגילים, אך מתחת לפני השטח מבעבעים סודות איומים מהעבר, תקוות שלעולם לא יתגשמו והשלמה עם העובדה הבלתי נתפשת: הקהילה היהודית הקטנה
טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1993, נמנית היום עם השורה הראשונה של הסופרים האמריקניים. על הרומאן 'חמדת', שזכה בפרס פוליצר היוקרתי לסיפורת (1988), כתבו שהוא "המעולה ביצירותיה של טוני מוריסון, שיותר מכל דבר אחר שכתבה מבליט את כישרונה הענק והכמעט-מפחיד"... "סיפור מהפנט, ברוטאלי בכוחו... קיראו אותו ותרעדו"... "מלא פלאים... ספר לשקוע בו, לק