ספר חמוד מאו! מספר ונתן כלים להיות ראש גדול בצורה נעימה ונחמדה!

להתחבר לתקופה המיוחדת הזו, בה התחילו ניצני החופש, התפוררות השלטון האבסולוטי, פריחת האומנות. הימים בם דה וניצ'י היה חי. מבחינתי זה קסם. אני מראש מעירה שאומנם הספר יכל להיות טוב יותר. אבל עצם העובדה שהוא הצליח להפוך עבר לתמונה חיה כל כך, לשלב סיפור אנושי, מלכותי, יד ביד עם אומנות נפלאה- מבחינתי זה בונוס ענקי.

שם הספר כל כך מעורר מחשבה בעצמו, הנושאים שהספר סוקר מענינים. הכתיבה ידידותית מתובלת באנקדוטות ומחקרים מרתקים. כל אלה + עיצוב מרגש של הכריכה יוצרים ספר שכיף לקנות וכיף לפתוח בכדי לעיין בו ולהבין עד כמה גדול הוא בורא העולם שכל מה שברא בעולם הוא ברא בחכמה. רגש הוא לא בזבוז של משאבים, הוא לא סתם. הוא משרת הרבה מאוד מטרות חשובות. כמובן שינו גם המושג הלא פחות חשוב של"מח שליט על הלב" שהו מין אנטיזה לספר הזה. אבל עדיין, התרומה של הספר הזה כל כך גדולה להבנת האנוות ומערכת הרגשות הסבוכה עד שאני ממליצה לעיין בו בזמנכם הפנוי.

באופן כללי אני מסכימה עם כותבי הביקורת ששיבחו את הספר ורוצה להוסיף ולהדגיש דבר אחד- וואו! ועוד פעם וואו! איזה מוכשר צריך להיות כדי להשים את עצמך בנק' מבט ל ילד שרוא בעיניים של בוגר. ילד שקולט דברים קצת באיחור. אבל בסוף קולט. זה ששונא וגם מוכן להילחם עד מוות על אותו מוקד שנאה- אחותו החורגת. ספר מקסים. אנושי ומלמד על התרבות הנוורווגית שהיא בנק' זמן מסויימת גם התרבות שלנו.

רוב ספרות הרומן ההיסטורי שהגיעה לידי (ואני מסתייגת ברוב ולא בכל) עסקה בעיקר בדת הנוצרית. מדי פעם התגנבו לרומנים אלה ניחוח ערבי אך הנצרות על גווניה המעוותים והנוקשים שלטה בכיפה. מה עוד שרוב ההיסטוריה שמלמדים בתיכונים בישראל מתמקדת בעיקר בימי הביניים בייון ורומא ולאחריה בהיסטוריית אירופה ואמריקה. ארצות אפריקה וההיסטוריה שלהם נופלות במערכת החינוך הישראלית בין הכיסאות. אז נכון, ידעתי שיש את דת האיסלאם (כמובן!) וידעתי שמוחמד הוא הנביא (ואללה הוא אכבר)וידעתי על מכה ועוד כמה פרטים עיקריים כאלה ואחרים לגבי האיסלאם. אבל לא באמת ידעתי כלום... לכן, כאשר נפל לידי הספר שנקרא אשתו היהודיה של מוחמד הרגשי שאסור לי לפספס כזו הזדמנות פז- גם מוחמד, גם יהודים וגם חתונה? אז קראתי. ובמילה אחת- הזדעזתי! בכמה מילים- נשאבתי לתוך עולם שהיווה מרחץ דמים ליהודי ערב בשם מוחמד. נחשפתי לתפיסות המעוותות של ההמון המוסלמי. לתאוות הדם שלהם, לממון. הנהירה העיוורת אחרי בשר ודם שהכתיב לעמו חוקים בשם אללה ולקח לעצמו ילדים צעירים שיענגו אותו, נשים שרצח את בעליהן לפילגשות וכן שלל ביזה של זהב וכסף לרוב. הספר הזה מתואר בצורה אוטנתית מאוד מנקודת מבטה של רב הקהילה היהודית באחת מארצות ערב. היא זאת שרואה את ההתרחשויות ההיסטוריות וכותבת אותן דרך עיניה המעונות. היא שרצחו לה את בנה התינוק, את הוריה, משפחתה, חבריה ואח''כ בייסורים נוראיים את בעלה, נלקחת אחר כבוד לספק את צרכיו של הנביא הקשיש וחסר הלב והמוסר. אני ממליצה על הספר הזה גם מתוך נק' מבט של יהודיה, גם מבחינה ספרותית מרתקת וגם היסטוריה מזעזעת שחושפת אור על ניצני הדת האסלאמית בעולם- כתפוח רקוב שממשיך להרקיב את כל הקערה.

אם תרצו לדעת מה תוכן העלילה תקראו את הביקורות שנכתבו לפני. אני רק אכתוב את דעתי על הספר. הספר אכן מעורר מחשבה, האוטנטיות שלו מקסימה ונוגעת ללב. אבל! צורת הכתיבה, יש בה משום פיספוס. הקפיצה מנושא לנושא. הכתיבה מההתחלה לסוף ורק אז לאמצע כאילו מספרת מאליה את מהלך השתלשלות המאורעות ככה שלא סיימתי את הספר. הפואנטה שלו הובנה לי כבר בעמודים הראשונים. הסופרת גילתה את כל הסיפור מבלי שהתכוונה. ועל זה חבל. מלבד זאת, ספר יפה.