הגן הנשכחקייט מורטוןהגן הנשכח ללא ספק רב מכר נוסף פרי עיטה של קייט מורטון...שמצליחה לרתק שוב את הקוראים....בסיפור אנושי בלתי נישכח...מרגע שאנו מתוודעים לגורלה של ילדה קטנה בת 4 נל שהושארה על ספינה בידי דמות מסתורית המכונה "הסופרת" דרך מסע בזמן לעבר לשורשיה המסתוריים של נל...לאנשים שעיצבו את חייה והשפיעו גם על דור ההמשך נכדתה קסנדרה...הספר מכיל את כול האלמנטיים הדרושים לרתק כול קורא..מתח ומסתורין אהבה אסורה...לב שבור..סודות ובעיקר שאלות בלתי פתורות...הספר מומלץ בחום!!!
גבעות הטיגריססריטה מנדנהאני חייבת להתוודות התאהבתי בבוליווד בגיל רך...הבדים הצבעונים...הנופים...הדמויות ששרות ורוקדות למקצביים קסומים לא יכולתי לעמוד מולם...ושהתסריט היה משובח אז באמת חגיגה שלמה. גבעות הטיגריס הוא ספר שחובבי ניחוחות המזרח לא יוכלו לעמוד בקיסמו ..הדמויות המורכבות, העלילה הסוחפת ,הצבעים ,אהבה בלתי אפשרית ,יסורי הלב והרבה אומץ ונחישות...וביעקר המקצבים שנישמעים מכול דף לא ישאירו אתכם אדישים...ספר ניפלא מחכה כבר בקוצר רוח לסיפרה הבא של סריטה מנדנה!
בתו של שומר הזיכרוןקים אדוארדסספר אנושי ונוגע ללב על החלטה ארת גורל שמשפיעה על שתי משפחות...ספר שיגע בלב של כול אדם שנאלץ לעמוד על צומת דרכים....מומלץ בחום!!!
המאהב היפניראני מניקהכחלק מהטרנד הכובש את ישראל עכשיו התעניינות והכרת המזרח הרחוק אסיה והסובב אותה היסטורית ותרבותית קולנרית וכו' גם הסופרים וסיפורי "משם" הפכו לפופולריים ביותר בקרב הקורא הישראלי כאחת מהכלל גם אני המשכתי לחפש ספרים שיקחו אותי "לשם"..למראות לריחות לאנשים. המאהב היפני היה אמור לענות על צפיותי מאהב ויפני מי צריך יותר??...אבל הספר נותן לקורא הרבה הרבה יותר....יש בספר את כול המתבקש הוא מביא איתו אוסף תרבויות המלאית..ההודית ..היפנית..אבל הוא הרבה מעבר..הוא הצצה לנבכי נישמתם של דמויות מלאות קונפליקטים אנושיות..תרבות מול תרבות..שחור מול לבן..כובש וניכבש...מוסריות חברתית..והמחיר שאדם משלם על החלטותיו!!! בין נופי הג'ונגל במלאיה לא תוכלו להישאר אדישיים לאהבתם של פרוואטי והאוטורי שלה..אני כבר ניכבשתי במשפט "פרח שעומד בצל מפסיק להיות פרח??"...אני קראתי עם הלב ונכבשתי יותר מזה השכלתי..בשום אופן הספר אינו ספר קליל להעביר סופ"ש בניגוד לביקורות הפושרות אני ממליצה בחום לכול מי שפתוח לקבל ללמוד ובעיקר לאהוב בחופשיות.
פרש הברונזהפאולינה סיימונספרש הברונזה הוא אחד הספרים הנפלאים שנכתבו בשנים האחרונות לדעתי לא ניתן להניח אותו מהיד הוא ניקרא בנשימה אחת על רקע התקופה הקשה והסוערת במוסקבה אתה מוצא את עצמך שקוע לחלוטין באהבתם של אלכסנדר וטיטאנה.הספר סוחף אותך עד שלפעמים נדמה לך שגם אתה חלק מהתקופה, שותף ליסורים ושמחות בתחילתו ועד סופו.....
שפת הפרחיםונסה דיפנבאוהתחלתי לקרוא את שפת הפרחים ביום אביבי שטוף שמש, הכנתי לי תה קר ועוגיות חמאה(משמין!!!)ופתחתי את הכריכה, אחרי 4 דפים הבנתי שטעתי הספר בהחלט לא התאים לקריאה באותו יום הייתי צריכה להמתין ליום חורף סוער..אפילו חשבתי להחזיר אותו למדף שיחכה...אוירת הספר אפלה ומיסתורית כמו סרט של היצקוק הדמות של ויקטוריה גיבורת הספר היא כולכך אומללה..ילדה דחויה מרדנית אלימה לא מובנת שלא מתחברת לאף אדם שלא מעניקה ומקבלת אהבה מהסובבים אותה..עד למפגש גורלי עם אליזבת אישה אם נפש פצועה שתלמד את ויקטוריה את שפת הפרחים ותיתן מעט תקווה לעתידה ואז הגורל יטרוף את הקלפים שוב...וויקוטריה תאלץ להתחיל מחדש הפעם עצמאית עם השפה החדשה שרכשה...הדרך תוליך אותה לעברה ..שם מחכים לה פצעים שלא הגלידו וסודות..ציפיתי לספר רומנטי מעורר חושים כמו השם "שפת הפרחים"...נתקלתי יותר ויותר "בקוצים"...סיפור לא קל ומפתיע עד סיומו..דמויות מורכבות...מעשיות..שלא קל להתאהב בהן...אבל את זה אני משאירה לטעמכם האישי..אני לא התחברתי לדמיות אבל גם לא שכחתי אותן אחרי הדף האחרון מה זה אומר???
ערבים טוביםהלל כהן0מי מהקוראים את הביקורת לא מכיר משפחה ערבית על כל גווניה וכל עידותה מי לא התאריח אצל חבר או משפחה וטעם את הזעתר או הלבנה עם השמן זית בפך המאוחסן במחסנון האפל והזערורי אכן ערבים טובים ואל לנו לערב אקטואליה בתוך ההויה האנושית שבעניין ומי מאיתנו נטול חולשות אינושיות ורגשיות ומ י מאיתנו בלי יצר האהבה והשנאה מה לעשות כולנו בני אדם החברה הערבית בניגוד לחברה היהודית ואני לא אומר ישראלית כי כולם ישראלים גם אם זה לא נח לכמה אבל טוב להם שהם ישראלים החברה הערבית היא הומוגונית עם חןלשותיה וההתרפקות על עברה והסף הנמוך של אהבותיה ושנאותיה היא חברה שקל להתחבר אליה וקל להכנס לתוך הוויתה האנטימית וזה אולי היה חסרונה וגם בעוכרה בל נשכח שלאורך כל ההיסטוריות של העמים הערבים התנהגו וממשיכים להתנהג כפי שהתנהגו העמים הקדמונים היוונים המוקדונים הפרסים המצריים הקדמונים וגם האירופיים טוב ואפילו חובה לקרוא את הספר ללא דיעות קדומות דווקא בגלל שהם ישנם מעבר לדלת גם אם לא אומרים להם בוקר טוב כי ספר זה מעלה שתי וויראסיות אחת עצובה והאחרת מדאיגה משום שעצוב להניח להם לחשוב שהם אינם איתנו ואף אחד לא "סופר" אותם והעובדה המדאיגה שלא השכילו מי ממקבלי ההחלטות עדיין לנסות לנטרל את הסיבות שבגינם הם חשים שהם דחויים ואינם רצויים כאן
להיות יהודיחיים כהן (השופט)0בחרתי לקרוא ספר מורכב קשה ולא קל. בחרתי לקרוא אודות אדם ענק -דגול-לא צפוי ואיש מסתורין בחרתי להשכיל ולהבין את המונח הלא נהיר לכל הלא הוא "להיות יהודי" בחרתי מרצוני ומתוך השלמה והתמסרות למשימה הלא פשוטה והיא לטוות כתחרה בחור האפור בהשכלתי שלי .מה הוא המשפט העברי בדימוקרטיה היהודית/ישראלית. ואני כנקודה הזערורית העלומה וביכולות המוגבלות שלי כבן אנוש מביט מאופק הנשייה בדבר המופלא שנקרא "להיות יהודי" ולמרות שאני שמעתי על הרמב"מ וגם קראתי חלק קטן מכתוביו אך סקרן אותי להבין את פשר שני המושגים האלה. מה הוא "דין רודף"שכתב הרמב"מ שמהרביעי לנובמבר 1995 לא נותן בנפשי מנוחה. מה פשר "דין מוסר" גם זה מכתבי הרמב"מ שמעורר בי סיטואציות לא קלות. ואני שואל את עצמי מה לי ולייסורי הנפש שלא תמיד הבנתי מהכתוב בספר זה לא באפן הכתיבה וגם לא במהות. ואני מגלה לתדהמתי ובהפתעה גמורה ומוחלטת שלא טעיתי
הכתרהבוריס אקונין0תנו לי ספר טוב בלילה שרבי וזהו, לא צריכה יותר מזה. אבל כשהספר מספר על רוסיה הצארית ומלווה בכוסית וודקה קפואה, זה כבר אושר צרוף. לא יודעת מה בתקופה ההיא ברוסיה מושך אותי כל כך. אדונים ומשרתים, שתיינים, בטלנים, אצילים נלוזים, הנשים ההסטריות התלויות לחלוטין בגברים שלהן, הכל שקוע עד צואר בסחי ורפש, רגע לפני המהפיכה הקומוניסטית. ובכל זאת, למרות כל אלו, התקופה הזו מהלכת עלי קסם. אולי כי האנשים שם, עם המדים המגוהצים ושמלות המלמלה המתנפנפות וגם אלו העוטים סחבות, הם חיים, פשוט מלאי חיים. שותים ואוהבים ובוגדים והולכים לנשפים ונלחמים על כבודם. זו הקדחתנות הרוסית שעושה לי את זה, עם הדרמות הגדולות מהחיים, הדמעות והצחוק והמעברים הבלתי פוסקים ביניהם המתרחשים בתדירות של נערה מאוהבת בגיל ההתבגרות. שלא לשכוח את הספרים והתיאטראות. אח, איזו קולטורה! מה לעשות, אלו כנראה הגנים שלי. עכשיו, הוסיפו לכל זה גם עלילה בלשית משובחת ביותר, הכוללת קריצות לא מועטות לשרלוק הולמס אהובי ונכבשתי לחלוטין. גם מי שאינו חסיד של התרבות הרוסית יאהב את הספר, רק שיש להיות סבלניים בעשרות העמודים הראשוניים המתארים את הגיבורים ואין בהם הרבה עלילה. שווה גם להתאמץ ולזכור את השמות הנשמעים דומים אחד למישנהו. אמנם אקונין אינו דוסטויבסקי או טולסטוי, אבל הוא אינו מתיימר להיות. מי שאוהב ספרי מתח יגלה כאן עלילה מורכבת ומפותלת, וסוף מפתיע. (לפחות אותי הוא הפתיע, בהיותי חסרת המומחיות הבלשית של אפרתי, למשל) מומלץ ביותר לימי הקייץ החמים.
