השילוב בין רעיונותיו החזקים של אסימוב מחד וכתיבתו הקולחת והרגישה של סילברברג מאידך הניב תוצאה ייחודית ומקסימה. הספר נדיר במקוריותו, עדין ונוגע ללב. וכמובן איך אפשר בלי קצת ביקורת נוקבת על החברה שבה אנחנו חיים (הרי אנחנו בכל זאת מדובר על אסימוב, לא?). מצאה חן בעיני במיוחד השלמות של הספר. כמו בסיפוריו של צ'כוב, לא קיים פרט בסיפור אשר אינו רלוונטי להתרחשות בהמשך, כל שיחה ומחשבה המתוארים בספר תורמים להבנת התמונה המלאה. הנחת היסוד המדעית עליה מתבסס הספר מוסברת באופן פשוט ובהיר כך שלא חייבים להיות ד"ר לפיזיקה על מנת להבין את העקרונות המדעים הפועלים בעולם הסיפור. אך כמובן הייחוד בספר אינו המדע או הדיוק ההיסטורי, אלא הדמויות המקוריות והקשרים יוצאי הדופן הנרקמים ביניהן.

הספר מאוד מהנה. הכתיבה קלילה וזורמת, אך עם זאת השפה נשמרת עשירה. העלילה גדושה בהרפתקאות, אירוע רודף אירוע, ואין רגע משעמם בספר. במיוחד נהניתי מהמקוריות של הספר. רוב ספרי הפנטזיה חוזרים על עצמם בשלב מסויים ולא אחת נתקלתי בסופרים ש"משאילים" רעיונות אחד מהשני ורק משנים את שמות הדמויות. אך ב"הוביט" נתקלתי בסיפורים שמעולם לא שמעתי קודם, וזה מצא חן בעיני. לכן אני ממליצה לכל מי שחושב שכבר קרא את כל ספרי הפנטזיה בעולם, וגם למי שלא, להקדיש כמה שעות מחייכם לספר משעשע ומיוחד זה.

"כל הדברים מחוברים זה לזה על ידי סיפורים. זה כל מה שמחבר בינינו, סיפורים וחמלה". ציטוט זה פותח את הספר, ולדעתי יכול גם לסכם אותו. קשה להגדיר בדיוק במה או במי הספר עוסק, מפני שהוא נפרש על פני מספר לא מועט של דמויות, מיקומים, סיפורים, זמנים ומיתוסים. אני אוהבת ספרים שמסופרים ע"י דמויות שונות במקומות שונים, ולאט לאט העלילה נרקמת והמיסתורין נחשף, עד הסיום שבו כל הנקודות מתחברות . לדעתי רק סופרים מוכשרים במיוחד יכולים להרשות לעצמם לכתוב באופן זה, כי קל מאוד ללכת לאיבוד ולאבד ריכוז בסבך הדמויות וסיפורי המשנה. בהחלט ניתן לומר שדה לינט הוא סופר מוכשר ולמרות העומס הרב של הפרטים בספר, הקו הכללי נשמר, הספר מתובל בהומור וסיפורים מקוריים וריבוי הדמויות מוסיף עניין וצבע אך לא תלוש מהעלילה הראשית. הספר נפתח בסיפורו של האנק, נהג מונית פיראטית, אדם מחוספס וקשוח אך טוב לב, מודע לעסקים המפוקפקים סביבו אך לא מתערב בהם יותר מידי. לא מעורה ולא ממש חי בעולם הזה, משתדל להתרחק מצרות ולא להסתכל ימינה ושמאלה. אך כאשר הוא רואה אישה מותקפת, לילי, הוא לא יכול לעמוד מנגד והוא בוחר לעשות מעשה ולעזור לה. הוא לא יודע את זהותו של התוקף או עד כמה הוא מסוכן עד שנהיה מאוחר מידי. הוא מסתכל למוות בעינים ולפתע מופיעות משום מקום שתי נערות צעירות, מתגברות על התוקף ללא כל קושי ומצילות אותם. תקרית זו מגרה את סקרנותו של האנק לחקור את המיתוסים והסיפורים שהוא שמע על "נערות העורב" מפי ג'ק מספר הסיפורים ולתהות כמה אמת גלומה בסיפוריו שעד כה חשב לדמיוניים. לילי היא צלמת שיצאה לחפש את אותן נערות העורב ואנשי החיות, ויחדיו הם חוברים במסע לגילוי האמת מאחורי המסתורין. דרך סיפורם של האנק ולילי אנו נחשפים לעולם מקורי ומסקרן, מלא דמויות צבעוניות ומיוחדות כמו נערות העורב, ילדות תמימות ומתוקות עד שמישהו מהמשפחה שלהן בסכנה. אנני, מוזיקאית רדיקלית שמקדישה את כל חייה לאומנותה. קרי, נערה הנושאת את סודות עברה העצוב על כתפיה וג'ק מספר הסיפורים המסתורי המתגורר באוטובוס בקצה המגרש. לא מדובר כאן בעוד ספר פנטזיה העוסק בטוב נגד רע, שחור ולבן. זהו ספר שעוסק באנשים והחיים אליהם הם נקלעו, בכוח הטמון בסיפורים ובחשיבות לספר אותם וביופי הגלום באמת הפשוטה של אמונה וקבלה עצמית.

הספר מאוד מקורי ומעניין, אבל סגנון הכתיבה לא מספיק קולח לטעמי.הסופר יכל לתת הרבה יותר עומק לדמויות, אבל למרות כל האירועים שהן חוות קשה להזדהות איתן או להיקשר אליהן. אין מספיק אינפורמציה על המחשבות, הרגשות, האופי באופן כללי. הן לא דמויות חזקות או מרשימות. נהניתי מהשיחות הפילוסופיות והספרותיות והרפרנסים התרבותיים בספר, אבל במקומות מסויימים ההופעה שלהם היתה מאולצת מידי והם לא תמיד הופיעו במקומות הנכונים בספר, דבר שהפריע לזרימה של הסיפור. היה לי קשה מאוד לצלוח את מאה העמודים האחרונים. מומלץ לחובבי הז'אנר בלבד.

"זומבים? מה זה השטויות האלה?" היו המילים הראשונות שקפצו לי לראש כששמעתי בהתחלה על הספר הזה. בערך שנה שלמה עברה מאז שהוא יצא לאור ועד שהחלטתי לתת לו צ'אנס, והגעתי לכמה מסקנות לגביו: א. אם מפריע לכם לקרוא להם זומבים, תקראו להם "חולי כלבת". אין הבדל בין השניים מבחינה עלילתית. ב. זומבים הם רק תירוץ לכתוב ספר פוליטי לחלוטין במסווה של פנטזיה צינית. ג. כנראה צריך להיות בן של במאי ידוע כדי לפרסם ביקורות נוקבות על ארה"ב. הספר עוסק, כפי שנרמז מהשם, בזומבים. במלחמה נגד הזומבים, ליתר דיוק. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון נדוש לסרט סוג ז', אבל מהר מאוד תגלו שהרעיון מאחורי הסיפור גאוני. הספר כולו כתוב כעדויות מהמלחמה הגדולה, שהיסטוריון מטעם ארה"ב מסתובב בעולם וחוקר. דרך הסיפורים של העדים אנו מתקדמים להבנה איך הכל התחיל וגם, כמובן, נגמר. כמו ברוב ספרי הז'אנר שיצאו בשני העשורים האחרונים, היצורים המכונים "זומבים" הם לא יצורים על טבעיים שהגיעו ממעמקי השאול. הם אנשים שחלו במחלה שגורמת להם להיראות ולהתנהג כמו זומבים, וכל מי שהם נושכים נדבק גם כן. הגורמים הפוליטים בעולם קוראים לזה "כלבת אפריקאית". המגפה מתפשטת במהירות בכל העולם ולאנשים הבריאים אין ברירה אלא להרוג את החולים כדי למנוע את היכחדות המין האנושי. ההתנהגות הפוליטית ברוב חלקי העולם לנוכח האיום נחשפת בהדרגה ובתוכה מסתתרות אמירות וביקורות אישיות של הסופר על הנעשה בזירה הפוליטית בעשור האחרון. נושאים כגון סחר לא חוקי באיברים ויחס השלטון במדינות דיקטטוריות אף הם מדוברים בספר. לגבי ישראל ברוקס כותב מספר פרקים המתארים את החזון שלו למצב הפוליטי העתידי בארץ. ארה"ב שקועה בהכחשה אחת גדולה והישראלים ("כנראה כי הם זוכרים את השואה" לדבריו של ההיסטוריון) הם בין הראשונים להבין שיש בעיה בעולם ומנסים לפעול בהתאם. גם כאשר המגפה מתפשטת לארה"ב התנהלות לא נכונה של הכוחות הצבאיים והממשל מביאה לאסון אחר אסון. דבר אחד אני יכולה להגיד לכם בוודאות- זומבים זה עסק רציני ובהחלט לא שטויות. מומלץ בחום!

"זומבים? מה זה השטויות האלה?" היו המילים הראשונות שקפצו לי לראש כששמעתי בהתחלה על הספר הזה. בערך שנה שלמה עברה מאז שהוא יצא לאור ועד שהחלטתי לתת לו צ'אנס, והגעתי לכמה מסקנות לגביו: א. אם מפריע לכם לקרוא להם זומבים, תקראו להם "חולי כלבת". אין הבדל בין השניים מבחינה עלילתית. ב. זומבים הם רק תירוץ לכתוב ספר פוליטי לחלוטין במסווה של פנטזיה צינית. ג. כנראה צריך להיות בן של במאי ידוע כדי לפרסם ביקורות נוקבות על ארה"ב. הספר עוסק, כפי שנרמז מהשם, בזומבים. במלחמה נגד הזומבים, ליתר דיוק. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון נדוש לסרט סוג ז', אבל מהר מאוד תגלו שהרעיון מאחורי הסיפור גאוני. הספר כולו כתוב כעדויות מהמלחמה הגדולה, שהיסטוריון מטעם ארה"ב מסתובב בעולם וחוקר. דרך הסיפורים של העדים אנו מתקדמים להבנה איך הכל התחיל וגם, כמובן, נגמר. כמו ברוב ספרי הז'אנר שיצאו בשני העשורים האחרונים, היצורים המכונים "זומבים" הם לא יצורים על טבעיים שהגיעו ממעמקי השאול. הם אנשים שחלו במחלה שגורמת להם להיראות ולהתנהג כמו זומבים, וכל מי שהם נושכים נדבק גם כן. הגורמים הפוליטים בעולם קוראים לזה "כלבת אפריקאית". המגפה מתפשטת במהירות בכל העולם ולאנשים הבריאים אין ברירה אלא להרוג את החולים כדי למנוע את היכחדות המין האנושי. ההתנהגות הפוליטית ברוב חלקי העולם לנוכח האיום נחשפת בהדרגה ובתוכה מסתתרות אמירות וביקורות אישיות של הסופר על הנעשה בזירה הפוליטית בעשור האחרון. נושאים כגון סחר לא חוקי באיברים ויחס השלטון במדינות דיקטטוריות אף הם מדוברים בספר. לגבי ישראל ברוקס כותב מספר פרקים המתארים את החזון שלו למצב הפוליטי העתידי בארץ. ארה"ב שקועה בהכחשה אחת גדולה והישראלים ("כנראה כי הם זוכרים את השואה" לדבריו של ההיסטוריון) הם בין הראשונים להבין שיש בעיה בעולם ומנסים לפעול בהתאם. גם כאשר המגפה מתפשטת לארה"ב התנהלות לא נכונה של הכוחות הצבאיים והממשל מביאה לאסון אחר אסון. דבר אחד אני יכולה להגיד לכם בוודאות- זומבים זה עסק רציני ובהחלט לא שטויות. מומלץ בחום!