הסיפור הוא סיפור אפל מאד גם אם הפעם רק חלק מזערי ממנו מתרחש במעמקי האדמה ורוב הסיפור מתרחש מעל פני השטח ואפילו בגלוי מאד לפחות לכל המעורבים בעניין. אלים מתים כשהם נשכחים, כך טוענות חלק מהדמויות בספר. יש מקומות טובים יותר לאלים ומקומות פחות טובים. יש אלים שהשכחה גרמה להם לעוני ולקיבוץ נדבות וחלקם נשכחו מהר יותר מאחרים. מה קורה כשהאלים מסרבים למות ולפנות את מקומם לאלים חדשים? להמלצה המלאה: http://www.global-report.com/sfarim/?l=he&a=288855

הספור הוא סיפורו של חליל, דמות בודדה ומוקצנת, ספק גבר ספק אישה המנסה להימלט ממראות המלחמה ומאהבות בלתי ניתנות למימוש ע"י התבודדות, הסתגרות והימלטות. להמלצה המלאה בקטגורית חברים ממליצים: http://www.global-report.com/sfarim/?l=he&a=343344

את הסקירה הזו אני מנסה לכתוב כבר זמן מה מאז סיימתי לקרוא את הספר. את הספר הזה קראתי לאיטי. מדובר בתקופה הסטורית עמוסה בשלל אירועים ותאריכים שכמו רודפים זה את זה ונושכים זה בעקבו של זה ואין רגע דל. תקופה מפחידה מדי לחיות בה לטעמי, אבל לפני כל זה, זהו סיפורה של ז’זפין דה בוארנה לימים ז’וזפין בונפארט. תמיד כשלומדים על התקופה הזו מי שממלא את התפקיד הראשי הוא כמובן נפוליאון בונפארט הקורסיקני נמוך הקומה בעל תאוות השליטה האינסופית ואילו כאן בספר הזה ההסטוריונית קייט ויליאמס מתמקדת בז’וזפין. ז’וזפין היא אישה מרתקת בעיני. עוד כשהייתי נערה קראתי ספר שעמד שנים רבות על המדף בבית סבתי ושמו ז’וזפין רעיית הקיסר שנכתב ע”י פ. וו קניון ובחיפש ברשת מצאתי רק את הפרטים האלו: תרגום: חמדה אלון, ספרי גדיש, תל אביב, תשי”ט. לצערי, הספר הזה אינו ברשותי היום. כבר אז ריתקה אותי הדמות הזו – ז’וזפין. ז’וזפין נולדה במרטיניק בת לבעל מטעים ועבדים בעל מעמד. בגיל מאוחר יחסית (ביחס לגיל הנישואים באותה תקופה) היא נישאת לאציל צרפתי שמאמלל אותה ויולדת לו שני ילדים אורטנז ואז’ן. היא נמצאת במאסר והוא מוצא להורג בזמן המהפכה, כמו רבים מחבריה. השלטון הפכפך הכלכלה לא יציבה והמהפכה אינה מובילה לתוצאות הרצויות שהיוו את הקרקע לה מלכתחילה. אביה מאבד כמעט את כל רכושו באי מרטיניק ושום עזרה לא יכולה להגיע מהכיוון הזה. ז’וזפין מבינה שעליה לדאוג לעתידה בעצמה וחותרת למעמד חברתי גבוה. בסבלנות ובשאפתנות אין סופית, היא מובילה את עצמה במעלה הסולם החברתי ורק כאשר היא הופכת לאחת הנשים הידועות והמבוקשות בפריז, היא מכירה את הקצין הצעיר נפוליאון בונפארט. הוא מוקסם ממנה ומחזר אחריה ללא ליאות.ככל שז’וזפין שואפת למעמד חברתי גבוה, כך גוברת שאפתנותו של נפוליאון לשלוט, אבל לא רק בצרפת, אלא הרבה מעבר לגבולותיה. הוא חם מזג ומתנהג לעיתים מזומנות בחזירות והיא פוליטיקאית מוכשרת בעלת גינונים ונימוסים מפלסת לו את דרכו היכן שלא היה מצליח להתמודד בעצמו. יחד עם זאת, ביזה ובזבוזים איפיינו את שניהם. משפחתו של נפוליאון לא אהבה את ז’וזפין. לטעמם היא היתה זקנה מדי עבורו בהיותה מבוגרת ממנו ב – 6 שנים ואי יכולתה להעמיד לו יורש עמדה לרועץ בדרכה גם אחרי שהכתיר אותה בעצמו לקיסרית וזה גם היה מה שהפריד ביניהם לבסוף. הפרידה הזו גם סימנה את מפלתו ואת סוף שלטונו. מלבד הזוית הנשית שהספר הזה מציג, אין בו שום עלילה. העלילה היחידה בו היא התקופה העמוסה שבה כל זה מתרחש זוהי ביוגרפיה שמסתמכת על אירועים, רכילויות , איזכורים ומראי מקום ביחד עם מערכת היחסים הסוערת של ז’וזפין ונפוליאון והדמויות הנוספות של אותה תקופה, אין ממש מקום לבנות עלילה נוספת כלשהי. ביוגרפיות הן לא ממש ז’אנר שאני קוראת. אני משתעממת מהן בקלות זו גם הסיבה שקראתי לאט והתעכבתי בכתיבה, היה לי קשה לנסח, אבל כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, ז’וזפין היא דמות מאד מרתקת בעיני ובכל זאת, אני מעדיפה לקרוא עליה ברומן ולא בביוגרפיה. זה כשלעצמו טעמי האישי בלבד. אני כן ממליצה על הספר הזה למי שחובב את התקופה או ביוגרפיות. עד עכשיו אני מדמיינת את מאלמזון הבית האהוב של ז’וזפין את הצמחיה והחיות שהיא הביאה לשם מכל העולם. משהו בספר הזה כן עשוי היטב.

אחיה של טלה הולווי חולה מאד. לא ברור מה היא מחלתו, אבל כשמתברר שהוא גוסס ושום דבר לא ישנה את מצבו או יתרום לבריאותו, הוריה מחליטים לעבור לגור במקום נידח בגלל האויר הצח. מקום מבודד ללא חברה וללא טלויזיה. טלה נאלצת להתנתק מכל חבריה ומאורח החיים שהכירה עד עתה. קשה לה להשלים עם זה, אבל עוד יותר קשה לה להשלים עם זה שאחיה האהוב גוסס ואין לה שום אפשרות לעזור לו. יום אחד היא מוצאת על מיטתה חבילה מסתורית ארוזה באריזת מתנה ובתוכה מכשיר שמיעה שהיא בטוחה שהוא סוג של נגן עמוס במוזיקה עכשוית שהיא אוהבת. עוד לפני שהיא מספיקה להקשיב, אביה מגלה שהמכשיר ברשותה ומחרים אותו ממנה. היא לא מבינה ובטוחה שזה תעלול נוסף של אחיה, כי מאז שעברו לגור אותו מקום מבודד, עיקר התקשורת ביניהם מתבטא בעקיצות אוהבות ובתעלולים שונים שמעבירים את זמנם. אחיה משתף פעולה עם המחשבה הזו. לבסוף טלה מצליחה להחזיר את המכשיר לרשותה וכאשר היא מאזינה להודעה המוקלטת בו, היא מקבלת הוראות מסתוריות המכוונות אותה להצטרף לתחרות כופר הגופרית, שתאפשר לה להשיג את התרופה המיוחלת עבור אחיה החולה. היא עוזבת את ביתה מבלי להגיד דבר לאיש מבני הבית מהפחד שמא יעצרו בעדה. התחרות קשה מאד וטלה היא לא המתמודדת היחידה שממתין לה בבית קרוב משפחה חולה שמקווה לקבל את התרופה ולהחלים., אבל רק אחד מהתמתמודדים יכול לנצח ולזכות בתרופה, כך שבסופו של דבר היא תאלץ לוותר על כל בני הברית שיצרה עמם קשרים בדרך או שהם יוותרו עליה. גם אלו שהמטרה שלהם נעלה או לפחות כך הם מציגים את עצמם. הספר דומה בסגנון שלו למשחקי הרעב. ספר קצבי ומותח. מערכת היחסים בין הדמויות של משתתפי המרוץ שומרת על מתח גבוה, סקרנות ועניין. טלה צעירה ומתגעגעת הביתה למשפחתה האהובה. היא רגישה לצרכיהם של אחרים, אוהבת בעלי חיים, מתחברת ונקשרת בקלות ולכן אורבות לה סכנות לא צפויות כמו גם התלבטויות רבות, חלק מהן עוסקות בשאלה מדוע כל-כך הרבה אנשים חולים ואם יש תרופה, מדוע לא מחלקים אותה בין כולם ומי קובע למי הזכות לחיות ולמי למות? אהבתי מאד את הספר. הבעיה היחידה שלו בעיני שהוא ספר ראשון לא ברור מכמה והוא נגמר בדיוק באמצע הסיפור או כך זה לפחות נראה מאחר ולא ידוע אם מדובר בשני ספרים, בטרילוגיה או בסדרה גדולה יותר. אני נוהגת לקרוא סדרות ברצף. אני אוספת את כל ספרי הסדרה ורק כשיש לי את כולם אני קוראת אותם ברצף. עבורי היה מאכזב מאד לגלות רק בדף האחרון של הספר, שהסופרת רק עכשיו כותבת את הספר הבא. הספר הזה יצא באנגלית ב- 2014 ויכול להיות שהספר השני כבר נכתב וגם אם כן, אני עדיין נאלצת לחכות שיתורגם ויצא לאור כאן. אני מודה שקשה לי להבין למה זה לא כתוב בגב הספר במקום גלוי שכולם יכולים לראות. זה לא היה מונע ממני לרצות לקרוא או לקבל או לרכוש, כי למרות שאני ממתינה עד שיהיו בידי כל הספרים של סדרה (כל סדרה) אני לא מחכה עם הרכישות שלי עד שכל הספרים בסדרה יצאו לאור, אלא רוכשת כל חלק עם צאתו עד שאני אוספת את כולם. יותר קל לי בכיס לחלק את ההוצאה. אולי ההסבר שלי קצת טרחני ואני מאד מקווה שהוא לא גורע מההמלצה שלי, אבל הרגשתי חייבת להעביר את המסר הזה להוצאה. גם אם תהיו גלויים, אני לא אוותר על ספרים שמסקרנים אותי ואני מאמינה לתומי שאני לא היחידה. סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/

“קוראים לי אפולו. פעם הייתי אל.” כך נפתח הספר ואז אחרי פירוט של כל מיני אירועים עכשוויים שאת הצלחתם אפולו זוקף לזכותו: “אבל בכל חיי כבן אלמוות מעולם לא צללתי עם הראש למטה לתוך פח זבל…” ועוד קצת הלאה באותו עמוד “האם יש דבר עצוב יותר מקול התרסקותו של אל על ערמה של שקיות זבל?…” עמ’ 9. אפולו הרגיז את זאוס ולא פעם הראשונה. אפולו כ”כ הרגיז את זאוס, שזאוס שולל את כל כוחותיו האלוהיים ושולח אותו לארץ כבן תמותה. בכיסו רשיון נהיגה של נער בן 16 עם שם חנוני לחלוטין (לטעמו) -לסטר פפדופולוס, שטר של 100 דולר ופנים של נער מתבגר. נדמה שזה העונש הגדול יותר עבור אפולו יפה התואר. יחד עם זאת הוא צריך למצוא מישהו לשרת אותו עד שאביו – זאוס יחליט שהוא מיצה את עונשו. כבר בתחילת הספר אפולו מסתבך עם זוג בריונים והוא טרם הסתגל לשינויים. מי שנחלצת להגנתו זו מגי שבתמורה גוזלת את כספו והופכת להיות האדונית שלו. אפולו מבין שרצוי למען בטחונו שהוא יגיע אל מחנה החצויים, אבל את הדרך לשם מכירים רק אלו שיש להם כוחות אלים או חצויים ולכן הוא לוקח איתו את מגי אל פרסי ג’קסון שמוביל אותם גם אם באי רצון מסויים למחנה החצויים. אם אפולו חשב שהוא הגיע למקום בטוח טעות בידו. מחנה החצויים נמצא תחת איום ובסכנת השמדה. חצויים נעלמו ממנו ולא חזרו ורק אפולו גם אם נטול כוחות יכול להצילו, לשם כך הוא צריך להציל קודם את האורקלים שלו. התגעגעתי לריק ריירדן ואפילו לא ידעתי עד כמה. יש לי את כל ספריו שכוללים את פרסי ג’קסון, את סדרת ההמשך את טרילוגיית משפחת קיין וגם את סדרת מאגנס צ’ייס בה יצא בינתיים רק הספר הראשון. עד עתה קראתי רק את הסדרה הראשונה ולא הצלחתי להתאפק וקראתי את האורקל הנסתר מיד עם הגיעו. אפשר לקרוא את האורקל הנסתר, אבל עדיף לקרוא לפחות את פרסי ג’קסון ואת סדרת ההמשך לפני שמגיעים אליו כי מוזכרים שם אירועים מהסדרות האחרות שקדמו לו. כבר ממשפטי הפתיחה צחקתי כ”כ. ריק ריירדן בונה את דמותו של אפולו בציניות קלילה כמו הפוחז שהוא מייצג כאל. “…לעולם לא אבין איך אתם, בני התמותה, מסוגלים לעמוד בזה. אתם חיים את כל חייכם לכודים בשק של בשר, בלי לדעת תענוגות פשוטים כמו החלפת צורה ליונק דבש או התפוגגות לאור טהור…” עמ’ 11. הסיפור מתקדם והולך ונהיה אפל יותר מרגע לרגע, אפולו משתנה, אבל לא לגמרי. הוא עדיין לא מצליח לגמרי להתאים את עצמו לסביבה. אני זוכרת כמה חיכיתי לכל אחד מהספרים של פרסי ג’קסון בזמנו. אני זוכרת את עצמי מפספסת את התחנות של האוטובוס ואז מוצאת ספסל כדי להמשיך ולקרוא “עוד פרק אחד ודי”. אני זוכרת את עצמי צוחקת באמצע הרחוב ואז בודקת אם אנשים מסתכלים. אהבתי מאד את הסדרה הזאת. אהבתי מאד את הספר הראשון של האורקל ובקרוב כשאחליט שהגיע הזמן להתחייב שוב לסדרה ארוכה, אני אקרא את ההמשך של פרסי ג’קסון וגם את משפחת קיין, כך שכאשר יצאו ההמשכים של האורקל, אני אגיע מוכנה. זה ספר מצויין לנוער וגם לאוהבי פנטזיה מבוגרים שקוראים גם ספרים לנוער ונהנים מהם.

הספר מתחיל אי שם בת’לת שבתימן ונגמר בבכי. אי שם בתימן, חממה היא ביתם של דוד ואהובה אחות של רבקה, שרה וסעדיה הגדולים ממנה וגם של קדיה הקטנה. הוריו של חסן בן דודה נפטרו ואביה דוד מביא את חסן לחיות ביחד עימם. זו הפעם הראשוונה שחממה פוגשת את חסן וכאן גם תחילת הסיפור. חממה וחסן גודלים יחד כמו אחים. חסן בעל ידי הזהב תורם ככל יכולתו לרווחת המשפחה קשת היום. החיים לצד המוסלמים קשים, אבל יש גם סיפורים יפים המתארים איך השכנים המוסלמים מגינים על השכנים היהודים מפני החיילים. סיפורים של שכנות טובה ומעבר. המרחקים בתימן עצומים בהתחשב בתקופה ובהתחשב בצורת הניידות שהיא הליכה ברגל ממקום למקום. הסכנות אורבות לכולם, אבל ליהודיום יותר מאחרים. את הילדים משדכים בגיל מוקדם, כי תוחלת החיים קצרה וילדים יהודים יתומים נחשבים כאילו אין מי שיאג להם במיוחד הבנות. חלומו של חסן הוא לעלות לארץ ישראל. החלום הזה מלווה אותו בגלל הסיפורים של אמו המנוחה שתארה את ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש, אבל הוא מחליט שהוא לא עולה לארץ לפני שהוא מוצא שידוך. למרות העוני ולמרות שהיהודים כולם הורשו לעסוק אך רק בעבודות מסויימות שנחשבות בזויות בעיני המוסלמים עדיין גם בין היהודים היו עבודות שנחשבו בזויות או פשוטות יותר מעיסוקים אחרים וחסן מתקשה למצוא שידוך. מהצד השני חממה, שהגיע זמנה בררנית מאד. ברגע שרצו לשדך אותה לאחר מות אמה, היא ברחה מבית אביה ועברה לגור אצל אחותה רבקה וגיסה שמואל שם מתגורר גם חסן מזה מס’ שנים כדי למצוא את פרנסתו. כך נפגשים השניים שוב ומתנהלים זה לצד זה עד שמסתבר שהם השידוך המתאים ביותר זה לזו והאהבה פורחת. לאחר קשיים ותלאות ב – 1942 הם מצליחים לגנוב את הגבול ולהגיע לארץ ישראל. חלב ודבש לא ממתינים להם כאן. הם מגיעים למחנה המעצר בעתלית ואחר כך למעברה. אנשי עבודה, חלוצים שהגיעו לארץ הרבה לפני מרבד הקסמים, עבדו קשה בפרדסים ובקטיף, בנו את ביתם בפרדס חנה ונלחמו כדי שתהיה להם ארץ ומדינה וכל זה שזור בתוך סיפור אהבה שנמשך אם אני לא טועה קרוב ל – 70 שנה. אהבה יפה כזו מהאגדות כמעט, לא רק בין בני זוג אלא אהבת אב ואם, אהבת אחים, אהבת העם ואהבת הארץ. את תולדותיה של המשפחה מגישה לנו שרית גרדוול נכדתם של חממה וחסן ע”פ סיפורים אותם היא מקליטה שבוע אחר שבוע, כאשר חסן כבר מבוגר מאד וחולה מאד. לקראת הסוף יש גם ביקורת לא בדיוק מרומזת, אבל גם לא משתלטת על הסיפור היפה הזה. עיקרה של הביקורת שהנכדים של האנשים שהקימו את המדינה נלחמו ואיבדו את יקיריהם עבורה נאלצים למצוא היום את פרנסתם בחו”ל. אני אוהבת ספרים שהסיפורים בהם מלפני קום המדינה, דרך הקמתה ומעבר. אהבתי מאד את הספר הזה והזלתי גם כמה דמעות עבורו במקום העצוב במיוחד. אני מזמינה אתכם לקרוא אותו. סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/