וואי וואי איזה סיפור !!!
כמה מרגש, מותח, סוחף, מרתק ומיוחד, הלב נקרע לי מכאב, לא הפסקתי לבכות מתחילת הספר ועד סופו.
מרגע שמתחילים לקרוא, לא ניתן לעצור לרגע, אני מבטיחה לכם את זאת מראש.

מסופר על אם שחלתה מאוד, לאחר זמן קצר היא הלכה לעולמה והותירה את ילדתה בת ה-4 שולינקה.
לאם לא הייתה משפחה, לכן נאלצה לפני מותה לחפש לבתה בית חם ואוהב.
לפני שהלכה האם לעולמה, היא דאגה להכין מראש קלטות בהן היא מדברת אל ביתה.
את הקלטות קיבלה שולינקה בהדרגה, בכל יום הולדת , או אירוע מסוים .
הקלטות נועדו לחזק את הילדה, לתת לה כלים בהתמודדות בקשיים, ללמד אותה, לתת בה כח ושמחה.

במהלך הסיפור שולינקה לומדת איך להתאקלם בחיים החדשים והשונים.
בגיל 12 בת המצווה , היא מקבלת קלטת שמבשרת לה על הפתעה גדולה במיוחד, אך את ההפתעה שבעצם זה סוד גדול, היא תוכל לדעת רק בגיל 16 .

בגיל 16 מתגלה לה סוד מפתיע ומרגש במיוחד.
לספר הזה יש המשך, הספר נקרא שולינקה 2 , עכשיו נותרתי סקרנית מאוד לגבי המשך הסיפור.

ספר חובה לכולם, אין קורא שיישאר אדיש , סיפור עוצמתי ברמות שלא ניתן לתאר, קיימים בו המון מסרים, הספר הזה הוא מסוג הספרים שלא שוכחים לעולם, הוא תמיד יישאר חזק בלב.

למרות שהדירוג המרבי כאן הוא חמישה כוכבים, לספר הזה אני נותנת מכל הלב, את כל כוכבי השמיים.



( תודה רבה לך נדיה יקרה, על ההמלצה לספר זה, לא הרפת, התעקשת כל כך שאקרא, וצדקת אהבתי מאוד מאוד!)

כשלקחתי לידי את הספר הזה, לא חשבתי שהוא יהיה כל כך עצוב, וכל כך ישפיע עלי. אני זוכרת כמה פחדתי להמשיך ולקרוא את הספר, לאחר שקראתי את הפרק הראשון שבו תואר בפרטי פרטים מקרה איום ונורא של אונס. פחדתי להיתקל במשהו נוסף שיגרום לי לצמרמורת, ולתחושת גועל. כבר בפרק הראשון הבנתי שהספר הזה שונה מכל ספר אחר שקראתי, מפני שסוזי סלמון, הגיבורה הראשית של הספר, אשר נרצחה בגיל 14 בלבד, לא התכוונה לעזוב את העולם הזה ככה סתם מבלי לחזור ולצפות בקרוביה ולקוות בכל ליבה שהרוצח שלה יענש, מגן העדן המושלם שלה. לא קראתי עדיין ספרים שבהם מתואר גן עדן, החיים שאחרי המוות. סוזי סלמון הקסימה אותי באופייה, גרמה לי לבכות ולרחם עליה. כל כך כאב לי שהיא איננה יכולה להיות עם משפחתה האהובה, אך הכי כאב לי שהיא לא יכולה להיות יחד עם ריי, הבחור שאותו אהבה ואשר אהב אותה. הבחור הראשון והיחידי בחייה, אשר נשק לה במסדרון בית הספר.
כמה שנאתי ותיעבתי את השכן המפלצתי, שרצח ואנס את סוזי. רציתי להרוג אותו בעצמי, רציתי שיכאב לו, שהוא יסבול כמה שיותר.
סוזי סלמון תמיד תישאר גיבורת הספר האהובה עלי, ואני תמיד אחשוב עליה ועל הספר הזה.

קודם כול הספר באמת טוב....אני אישית לא נוטר טינה לקולניס שבאמת בהשוואה לשנים האחרים נמצא בגבול של הבסדר....

דבר ראשון נראה לי שהאני האדם היחיד שחושה שהספר השני הכי טוב...נכון שהיא נכנסה לזירה עוד הפעם, אך באמת זה א היה צפוי, לפחות מבחינתי. בספר השני קטניס יור שקולה ויותר אסרטגית ויותר מעניינת, הספר הזה עלה בדרגה משמעותית בגלל שעון המוות הזה שאני חייב לציין שהוא גאוני. בסופו של דבר הספר השני נסגר במתח עוצר נשימה שלפי דעתי נכון היה לעשותו כך.

הספר השלישי איכזב אותי מכמה סיבות:
קודם כל באמת קטניס הפכה לדמות פחות מעניינת, חושבת על אותם הדברים כל הזמן, וכמובן שמאשימה את עצמה כול הזמן ומנסה להרוג את עצמה כול הזמן, היא דמות שמזכירה לי את בלה מדימדומים מהבחינה שהיא לא מוכנה שיעשו בשבילה דבר.

התאכזבתי שהיא הפכה לעורבני חקיין שלא מעורר הערצה כלל , אומנם זה היה נכון לעשות אותה אנושית ומוכת הלם קרב, אך היא הפכה לבובה על חוטים( אומנם זה איזשהו מסר אני מנחש אל החברה שלנו שהיא בובה על חוטים) אך בכול זאת הדמות של העורבני החקיין כסמל המאבק לא עורר בי משהו.

עוד דבר שהציק לי, המוות של פרים היה מיותר לחלוטין, הוא לא תרם לכלום, דווקא שהא התחילה להיפתח בספר הזה והראות מעצמה, זה נראה כאילו שקולניס סתם הרגה אותה כדי לעורר משהו אצל הקוראים, אך אני לא רואה איך זה תרם לספר. יותר מעדי מתים לטעמי( לא היה נחוץ). לא אהבתי איך שהיא בחרה לאחד את פיטה וקטניס, היא הייתה צריכה לעשות כך שהקטניס משתפת את גייל בהתלבטות שלה ואז בסופו של דבר מנשק אותה נשיקה אחרונה לשלום והוא זה שבוחר להיפרד ממנה למענה.

לא אהבתי עוד משהו: איך זה שקטניס לא הוציאה את זעמה על סנואו בשאלות של למה עשיתיה את מה שעשית, הרסתה אותנו וכו'. רציתי וציפיתי לראות את קטניס הורגת את סנואו בקשת שלה, ונותנת נאום ניצחון( לפחות משהו ממנה) ואז הורגת את קוין.