“שלוש מאות ושלוש עמודים, קצת יותר מעשרה דמויות, שמות הזויים, ועלילה שמילה אחת; מוזרה, תתאים לה, ואני חייבת לומר - לנדי, שיחקת אותה.
כי כדי לתאר את הספר הזה אומר שהוא היה פשוט כיפי יותר. יש מצב שאפילו קצת יותר מפרסי ג'קסון. הוא היה כל כך משעשע. ואני לא מדברת בקטע של הדרמה, היה פשוט כיף יותר לקרוא אותו, כיף יותר להסתכל עליו, כיף יותר לבהות בו, כיף יותר לחשוב עליו, כיף יותר לחלום עליו, ואם היו עוד שלדון וסטפני שאני הייתי מכירה, היה כיף יותר לצייר את שלדון, וכיף יותר לחשוב על סטפני.
אני מנחשת שגם לבלוע אותו היה יכול להיות יותר כיפי, אבל זה העותק של פיירי.

אז נכון שבספר אין הרבה חוץ מההומור המתפרץ - אז מה. אנחנו קוראים ספרים כדי שנהנה ולא נרגיש שמרמים אותנו. ובספר הזה לא הרגשתי מרומה, וזה כיף (מילה שתחזור הרבה פעמים בביקורת הזאת).
כי אין פה את הדמויות הכי עמוקות, ואין פה את התוכניות הכי גאוניות. אבל איך הם אמרו באיזה שלב? - "זה ילמד אותו לא לזלזל באנשים טיפשים".
ולמרות כל החסרונות המעטים אי אלו, הספר, כמו שאמרתי, כיפי. וכמו שאמרתי, מצחיק. הדמויות שלו מעניינות, הוא כתוב בטוב טעם, הוא אינטליגנטי, הוא שנון, הוא פשוט טוב, ושובר את הלב לתת לו פחות מחמישה כוכבים.
(כן, ג'ן, אני מדברת אלייך, גברת "תחושה חזקה". עכשיו לכי ותשני את זה לחמישה כוכבים. בסדר, חמודה?)

הוא קצת שובר מוסכמות - אין פה שום סיפור רומנטי.
לפחות.
לא.
בינתיים.
(אין לי מושג למה עשיתי את זה. פתאום הרגשתי צורך חזק להרגיש דרמטית)
ושני הגיבורים, או הגיבור, לפחות, הוא שלד.
אני מתה על המוח הקרימינלי של לנדי.
אז כן, יש פה ילדה שחייה משתנים בעקבות יצור זכר קסום. אבל הם בחיים לא התנשקו, מתנשקים, או יתנשקו! ואני לפחות מקווה שהחלק האחרון תקף!
ובכל מקרה, אני לא ממש חושבת שזה אפשרי.
אתם חושבים שזה אפשרי לנשק שלד?
לזה קוראים סוגיה מדעית מסקרנת ם.ם

הדמויות נהדרות, הן מצחיקות וטובות. לא משהו עמוק ומלא רבדים (כלומר, חוץ משלדון והמוות הטרגי-אך-הגאוני שלו. זה פיצח את הלב שלי לשלושה חלקים), כי לסטפני עצמה לא היו חיים אומללים או משהו כמו שהרבה אוהבים לעשות לדמויות הראשונות שעברו הרבה. מידי ("הו-בואו-נבכה-איתן-על-אובדנן-ונתאבד"), אבל נהדרות.
משהו לרעת הספר - כן, קראתי ספרים טובים יותר, אבל אני לא חושבת שקראתי פעם אחת ספר יותר מצחיק. זה עבר א הגבול של הספר הכי מצחיק שנחתם ב"פרסי ג'קסון". לנדי, יש לך כישרון עצום.

אז כן, זה לא ספר מושלם. אבל זה יופי של ספר לבלות איתו את החורף ואני פשוט אוהבת אותו. ואת לנדי הגאון.
אני חוזרת לשלדי, עצרתי לקראת הסוף כדי לספר לכם איזה ספר מעולה זה. כדאי לכם לעשות כמוני ולקרוא את הספר כי הוא פשוט (לחזור על המילה שאמרתי כל הביקורת? בכיף [סטגדיש]) כיפי D:”

“ספויילרים

זה אחד מספרי הבלשים הטובים ביותר שקראתי, הסופר משלב הומור והמון מתח, אחת הדמוית שהכי האהבתי היו: שני המשספים הלבנים שעזרו לשלדון במשימת ההצלה והקרב הסופי, קצת התבאסתי כשאחד מהם מת והשני נהפך לרשע והרג את תנית. בסך הכל ספר משעשע ומומלץ מאוד”

“ספר חמוד שאפשר להעביר איתו כמה שעות בכיף. אני קראתי אותו בשעה, ובשעה הזו הייתי שקועה כל כך ששכחתי שאני עדיין בסיפריה... (יש לי נטייה לבחון ספר ע"פ התקציר ולפתוח אותו בקטע אקראי ולקרוא קצת. בפעם הזו התחלתי מההתחלה.) פשוט מצאתי את עצמי על אחד מהכיסאות עם הספר ביד.
הוא חמוד מאוד. כתוב בצורה טובה. מעלה חיוך במקומות הנכונים וגורם לך לקרוע בטעות את הפינה של הדף מהלהיטות להפוך את הדפים.
כשקראתי את התקציר לא התלהבתי, אבל אל תתנו לשום דבר להטעות אתכם!
אי אפשר להוסיף יותר. אני ממליצה. הסיבה שהספר הזה לא קיבל 5 כוכבים אצלי היא פשוטה.
הוא לא עשה לי שום תחושה חזקה בלב. לא פחד מטורף, לא צחוק... שום דבר שאני יכולה לומר: קראתי ו-
אבל, כמו שאמרתי, הוא חמוד. שווה להקדיש לו כמה שעות.”

“מזמן לא קראתי ספר פנטזיה לנוער ועוד אחד באמת מוצלח.
הדמות של שלדון פוקס היא דמות נפלאה, העולם שיצר דרק לנדי הוא קסום, אפוף עוצמה וכוח מרושעים וקסומי גם יחד. חווית קריאה כיפיית בהחלט.”