Uרוני•לפני 16 שניםלא קראתי את הספר,אבל הביקורת שלך גורמת לי לרצות לקום מהכיסא וללכת לחנות הספרים הקרובה כדי לקנות אותו. (=על הביקורת של Frozen Rose על המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאת מארק האדון
Uרוני•לפני 16 שניםספר ילדותי.העלילה בנויה בתבנית פחות או יותר קבועה: הילד מנסה להצליח במשהו, הוא בטוח שהוא יצליח, ואז פתאום- וואו, איזו הפתעה; הוא לא מצליח! אם זה מצחיק אנשים... טוב, אותי זה ציער.על הביקורת של Frozen Rose על הביטחון של גרג הפלי - יומנו של חנון 1 מאת ג'ף קיני
Uרוני•לפני 16 שניםלא קראתי את הספר,אבל רק קריאת התקציר גרמה לי לגלגל את עיניי. עושה רושם שהספר הוא חסר עלילה משמעותית.על הביקורת של Frozen Rose על מארלי ואני מאת ג'ון גרוגן
Uרוני•לפני 16 שניםנכון.אבל אותי מה שהרגיז במיוחד זה הקטע שהספר כתוב בשפה יומיומית ורגילה לגמרי, וזה בסדר, אבל למה הדמויות מדברות בשפה הרבה יותר גבוהה מהסגנון של הספר ומהמציאות שמתוארת בו? נורא הפריע לי.על הביקורת של Frozen Rose על קיץ אחד ביחד מאת ליאת רוטנר
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
בריסינגרכריסטופר פאוליניאני מודה, כשהספר יצא רצתי לחנות וקניתי את העותק הראשון שראיתי. אחר כך ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת עד הערב. ולא התאכזבתי. אולי אחרי שקראתי אותו עוד פעם-פעמיים הרגשתי שאהבתי אותו בעיקר בגלל המתח שבו הייתי אחוזה לפני קריאתו, אבל זה גם סימן שהספר טוב, לא? ישנם קטעים בספר (כמו למשל עשרות העמודים שבהם הוא נמצא עם הגמדים,)שבהם העלילה קצת נמרחה ובהחלט אפשר היה לתמצת מעט. אבל פאוליני אכן כתב ספר מקסים, למרות שיש חלקים שבהם הספר הקודם עולה על הספר הזה. הספר הראשון נתן לי תחושה של פרי שהוא עדיין לא לגמרי בשל, הספר השני היה רך ומתוק, ואילו הספר הזה מגובש למופת, אם כי קצת יבש בחלקים מסוימים (סלחו לי על הדימוי המבולבל מעט.) הספר טוב, ואני מחכה בקוצר-רוח לספר הרביעי!
שלומצי כותבת יומןדקלה קידר0אני מוכרחה להודות, שם הספר בהתחלה לא משך את תשומת ליבי יותר מדי. חשבתי לעצמי שזה עוד יומן של נערה מתבגרת עם כל החוויות שהיא עוברת בגיל ההתבגרות, מה חדש כבר? אבל אז התחלתי לקרוא עליו ביקורות, ורובן היו ממש טובות. כן כן, הסתקרנתי. לחלוטין. האמת- גם אחרי קריאת הספר- אני מודה, זהו בהחלט עוד יומן על גיל ההתבגרות. אבל משהו ביומן הרגיל הזה פשוט... מקסים. אני לא חובבת גדולה של ספרים מסוג זה ולמרות זאת פשוט הוקסמתי. משהו בסגנון כתיבה הפשוט של קידר והדרך שלה לתפור מאורעות אחד לשני באופן חלק לחלוטין הפך את הספר לנעים ונוח לקריאה וקל להבנה. קידר הצליחה לשלב יומן עם רעיון רגיל ויומן בלתי רגיל בכלל במקביל. אני מסירה בפניה את הכובע, באמת, כל הכבוד. כמובן שאת הספר אמליץ לנערים מתבגרים, כי אני ממש לא יודעת עד כמה מבוגרים יהנו ממנו. הוא בהחלט מדבר יותר אל הנערים מאשר לאוכלוסייה הבוגרת, בתוכן, בשפה, בכתיבה... בכל. ספר מקסים בהחלט. אהבתי מאוד.
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילהמארק האדון0כשהתחלתי לקרוא את הספר הרגשתי כמו ילדה דיסלקטית לחלוטין. לא הבנתי דבר, לא את העלילה המוזרה שנגלתה לפני עם פתיחת הדף הראשון, לא את הסיבה שסדר הפרקים הולך באופן משונה למדי ולא את מה שהסופר רוצה ממני כשהוא מציג לפני ספר מוזר שכזה. ככל שהמשכתי לקרוא התפתח אצלי כאב ראש לא נורמלי, ואז לקחתי נשימה עמוקה וסגרתי את הספר. לאחר מכן התחלתי אותו מההתחלה. לא שהבנתי יותר מבפעם הקודמת, אבל בזכות ההתחלה מחדש הצלחתי לארגן בראשי את הבלאגן שהצטבר שם. ככל שהמשכתי לקרוא, עברתי עוד עמוד ועוד עמוד- הסקרנות התעוררה בתוכי. רציתי להמשיך, להבין מה קורה, לראות אילו תפניות יתרחשו בעלילה... ואז... ואז התאהבתי. הספר כבש אותי, במלוא מובן המילה. הרגשתי שאני מסוגלת להיכנס לראשו של כריסטופר ולראות את כל מה שהוא מתאר בעיניו ובו זמנית גם בעיניי. כשכאב לכריסטופר, כאב גם לי, וכששמח- הייתי כל כך מאושרת שהחיוך לא ירד מפני עד שהגעתי לקטע פחות משמח. אחד הספרים המסקרנים, המרתקים, הכובשים והמדהימים ביותר שקראתי. ברגע שהנחתי אותו בצד בטרם סיומו לא הפסקתי לחשוב על מה יקרה בהמשך. מומלץ בחום לכל הסקרנים שאוהבים תעלומות, כי הספר הזה בהחלט נראה (לפחות בתחילת קריאתו) כתעלומה אחת גדולה. טיפ קטן- בעת קריאת הספר, היאזרו בסבלנות. ההתחלה מאוד לא מובנת ומבלבלת, אך אם לא תוותרו- לא תתחרטו על כך.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר0קודם כל, אני מרגישה צורך להסיר בפני ליאת רוטנר את הכובע. תלמידת תיכון שמוציאה ספר בכורה רב מכר- באמת שזה לא מקרה שראיתי הרבה. כל הכבוד לה. כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא היה רגיל לחלוטין. התחלה רגילה של ספר רגיל, עוד ספר נעורים שכזה. אבל כשהמשכתי לקרוא- הסתבכתי נורא. בסיפורה של רוטנר מוצגות נקודות המבט של הדמויות הראשיות בסיפור. הרעיון מאוד מקורי ומיוחד, אך לא יכל להזיק לה לכתוב מיהו הדובר בכל פעם שהיא מחליטה לעבור מנקודת מבט אחת לאחרת. לקח לי די הרבה זמן לפענח בעצמי בכל פעם מיהו הדובר ואיך הוא קשור לסיטואציה, וזה רק הוריד את ערכו של הספר בעיני. השפה שבה כותבת רוטנר הינה שפה יום יומית מדי, ואם היא הייתה משתמשת בשפה קצת יותר גבוהה (קצת. לא הרבה מדי, אבל קצת לא יזיק...) הספר היה יוצר רושם הרבה יותר איכותי ממה שנוצר. אני מבינה שזהו ספר לנערים מתבגרים, והרעיון שלו באמת נחמד. לא הכי מקורי שיש, אבל נחמד- חביב שכזה. הוא יכל לעשות רושם טוב יותר אם השפה בו הייתה גבוהה יותר, אם היה אפשר להבין ישירות מיהו הדובר ואם אינו היה כל כך... כל כך... רגיל וצפוי. מומלץ לילדים בני עשר עד ארבע עשרה להערכתי. אם לסכם את הספר במשפט אחד: התחיל רגיל ונגמר רגיל. חבל.
