אפרתי•לפני 14 שניםבאמת ספר מקסים של סופר נפלא.על הביקורת של קרןאורי על חרדתו של המלך סלומון מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
אינס•לפני 14 שניםנשמע מעניין..ולו בגלל הסרקזם והתובנות העמוקות.על הביקורת של קרןאורי על חרדתו של המלך סלומון מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
אפרתי•לפני 15 שניםבעיני הספר הינו יצירת מופתולא פחות. גם עיין ערך אהבה הוירטואוזי. אגב, פעם היה משאל בין מבקרי ספרות מהו הספר העברי הטוב ביותר. רובם בחרו בספר הדקדוק הפנימי.על הביקורת של קרןאורי על ספר הדקדוק הפנימי מאת דויד גרוסמן
שאaladam26•לפני 16 שניםיפה...אני חושב שזו הביקורת היחידה שקלעה למהות של הספר הנפלא הזה.אני ממליץ גם לקרוא אותו פעם שנייה, זה אפילו מעצים את החוויה.על הביקורת של קרןאורי על ותרא האתון את המלאך מאת ניק קייב
מותו של באני מונרוניק קייבניק קייב אוהב למהול ביצירות שלו קצת מהגועל נפש שאנחנו מעדיפים להדחיק, ושוב, כמו בתרא האתון את המלאך, אנו נאלצים בעל כרחנו להיכנס לעולמה הפנימי של דמות הפועלת על פי החוקים שלה בלבד, השרביט היא בידיים של באני מונרו הפעם, והוא טורח להזכיר לנו ולחברה בה הוא חי בכל רגע שהוא עושה אך ורק את מה שבא לו, הוא זורק את האצבע המשולשת שלו לכל עבר וזה באמת יכול להכעיס, אנחנו יכולים לתעב אותו, לשנוא אותו, לרצות להקיא עליו, לרחם עליו, לבקר אותו, להניח את הספר ולזכור אותו כיצירה העוברת את גבול הטעם הטוב והתרבותי שלנו, אבל אנחנו גם יכולים להנות מזה. הספר הוא לא איזה עילוי ספרותי, ואני גם חושבת שהוא לא מנסה ממש להיות כזה, הוא מצליח לשלב בתוך הפשטות המגונה שלו גם הרבה מיסתורין ואופל שקצת מוכיחים שיש הרבה מעבר למה שנראה לנו.
חרדתו של המלך סלומוןרומן גארי (אמיל אז'אר)ספר מאוד פילוסופי, כתוב בלשון סארקאסטית ומאוד שנונה ומצחיקה, כל פרק נגמר בצורה מתוחכמת שמשאירה אותך פעור פה לקראת הסוף. לכל אורך הספר רק חשבתי כמה זה הולך להיות אחד הספרים האהובים עלי, ספר כזה שפעם אחת לא מספיקה לו, ותמיד ישאר מקום לקרוא שוב ולהבין משהו חדש, בגלל שהוא כלכך עמוס בתובנות והלצות סמויות שאי אפשר לעקוב אחרי כולן בקריאה ראשונה.. ספר שגורם לך לחשוב ללא ספק - על הפחד, על אהבה, על זקנה ועל הנעורים, ובגדול פשוט על החיים, ומבלי לעורר שום גיחוך של מבוכה קלישאתית.
מותו של באני מונרוניק קייבניק קייב אוהב למהול ביצירות שלו קצת מהגועל נפש שאנחנו מעדיפים להדחיק, ושוב, כמו בתרא האתון את המלאך, אנו נאלצים בעל כרחנו להיכנס לעולמה הפנימי של דמות הפועלת על פי החוקים שלה בלבד, השרביט היא בידיים של באני מונרו הפעם, והוא טורח להזכיר לנו ולחברה בה הוא חי בכל רגע שהוא עושה אך ורק את מה שבא לו, הוא זורק את האצבע המשולשת שלו לכל עבר וזה באמת יכול להכעיס, אנחנו יכולים לתעב אותו, לשנוא אותו, לרצות להקיא עליו, לרחם עליו, לבקר אותו, להניח את הספר ולזכור אותו כיצירה העוברת את גבול הטעם הטוב והתרבותי שלנו, אבל אנחנו גם יכולים להנות מזה. הספר הוא לא איזה עילוי ספרותי, ואני גם חושבת שהוא לא מנסה ממש להיות כזה, הוא מצליח לשלב בתוך הפשטות המגונה שלו גם הרבה מיסתורין ואופל שקצת מוכיחים שיש הרבה מעבר למה שנראה לנו.
חרדתו של המלך סלומוןרומן גארי (אמיל אז'אר)ספר מאוד פילוסופי, כתוב בלשון סארקאסטית ומאוד שנונה ומצחיקה, כל פרק נגמר בצורה מתוחכמת שמשאירה אותך פעור פה לקראת הסוף. לכל אורך הספר רק חשבתי כמה זה הולך להיות אחד הספרים האהובים עלי, ספר כזה שפעם אחת לא מספיקה לו, ותמיד ישאר מקום לקרוא שוב ולהבין משהו חדש, בגלל שהוא כלכך עמוס בתובנות והלצות סמויות שאי אפשר לעקוב אחרי כולן בקריאה ראשונה.. ספר שגורם לך לחשוב ללא ספק - על הפחד, על אהבה, על זקנה ועל הנעורים, ובגדול פשוט על החיים, ומבלי לעורר שום גיחוך של מבוכה קלישאתית.
חרדתו של המלך סלומוןרומן גארי (אמיל אז'אר)ספר מאוד פילוסופי, כתוב בלשון סארקאסטית ומאוד שנונה ומצחיקה, כל פרק נגמר בצורה מתוחכמת שמשאירה אותך פעור פה לקראת הסוף. לכל אורך הספר רק חשבתי כמה זה הולך להיות אחד הספרים האהובים עלי, ספר כזה שפעם אחת לא מספיקה לו, ותמיד ישאר מקום לקרוא שוב ולהבין משהו חדש, בגלל שהוא כלכך עמוס בתובנות והלצות סמויות שאי אפשר לעקוב אחרי כולן בקריאה ראשונה.. ספר שגורם לך לחשוב ללא ספק - על הפחד, על אהבה, על זקנה ועל הנעורים, ובגדול פשוט על החיים, ומבלי לעורר שום גיחוך של מבוכה קלישאתית.
חרדתו של המלך סלומוןרומן גארי (אמיל אז'אר)ספר מאוד פילוסופי, כתוב בלשון סארקאסטית ומאוד שנונה ומצחיקה, כל פרק נגמר בצורה מתוחכמת שמשאירה אותך פעור פה לקראת הסוף. לכל אורך הספר רק חשבתי כמה זה הולך להיות אחד הספרים האהובים עלי, ספר כזה שפעם אחת לא מספיקה לו, ותמיד ישאר מקום לקרוא שוב ולהבין משהו חדש, בגלל שהוא כלכך עמוס בתובנות והלצות סמויות שאי אפשר לעקוב אחרי כולן בקריאה ראשונה.. ספר שגורם לך לחשוב ללא ספק - על הפחד, על אהבה, על זקנה ועל הנעורים, ובגדול פשוט על החיים, ומבלי לעורר שום גיחוך של מבוכה קלישאתית.
