לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.

לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.

לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.

לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.

לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.

לפניי שאני אביע את דעתי על הספר אני רוצה לדבר שנייה על מוניקה. כשראיתי את השם "מוניקה ג'יימס" על כריכת הספר ידעתי שהוא מוכר לי אבל לא יכולתי להשים את האצבע על מאיפה. ואכן אני יכולה לגלות לכם שזהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת ולכן אני קצת מאוכזבת מעצמי שלא עליתי על של מי סגנון הכתב הזה שייך כי התשובה זעקה מוניקה ואני הייתי חרשת לה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם הכתיבה של מוניקה, להפך, אני חושבת שהיא מיוחדת ושונה כי במקום להתמקד בסקס כמו כל רומן טיפוסי אחר מוניקה נוטה יותר להתעמק בדמויות שלה, ולכן אקדים ואומר שלא לצפות לספר סטייל חמישים גוונים של אפור, אלא לפתוח את הראש למשהו טיפה שונה... אוקיי, חפרתי מספיק. זה מה שחשבתי על הספר. אני חושבת שזה היה ספר טוב מאוד שנכתב בצורה מאוד טובה. אני אישית מאוד חשוב לי לראות ברומן את שני הצדדים של המטבע ולכן שמחתי שהיא נתנה גם למדיסון נקודות ביטוי משל עצמה (עם זאת הייתי רוצה עוד מהן והרגשתי שהיו חסרים לי בנקודות מסוימות יותר מהן). אהבתי שנקודת המבט היא מנקודת המבט של הגבר כי אני מוצאת את זה יותר מושך ומעניין שאישה מנסה להבין את העולם הגברי בדרכה, ומוניקה עשתה את זה בצורה מעולה. היא יצרה את דמותו של דיקסון גבר שאני בטוחה שאין מישהי שלא עומדת אצלו בתור (כולל אני, אני מודה, עם כמה שניסיתי הוא פשוט יותר מידי.. דיקסון (תקראו ותבינו למה התכוונתי)) אין מה לעשות הוא פשוט מתואר כגבר המושלם ולא משנה כמה טעויות הוא עשה בדרך מוניקה נתנה לי את האפשרות לראות ולהבין מאיפה הכאב שלו מגיע ולכן הייתה בי את כל החמלה וההבנה כלפיו ואף פעם לא שפטתי אותו על מעשיו. אהבתי את סיפור האהבה בין דיקסון ולמדיסון אבל אני לא אשקר תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, תמיד רציתי יותר, ולכן אפילו לא הייתי בטוחה אם אני אמשיך לספר השני, אבל זה עד שהגעתי לסוף וגיליתי מה הראש הקרימינלי של מוניקה יצר ותנו לי רק לומר כל מה שתעלו בראש לא מתקרב לזה. מורידה בפנייך את הכובע מוניקה, באמת הצלחת להפתיע אותי, לא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך. מיסי אל גריי.