תפנית בלתי צפויה בעלילה.
מתברר שמחבר הספר עצמו אינו מקיים את הכתוב בספר.
מעתה, כל מילה מיותרת.

ספר מזעזע. קראתי אותו מיד כשהוא יצא, ככל הנראה אתמול, וגיליתי לדאבוני שלמרות שבאתר סימניה נכתבו עליו ביומיים עשרות ביקורות משבחות מעוטרות באלפי כוכבים (שנכתבו על ידי אנשים שנרשמו לסימניה במיוחד כדי לשבח את הספר הלכאורה הנהדר הזה), למרות ההבטחות - מדובר בפלופ. מה אני אגיד לכם? כגודל הציפייה גודל האכזבה. שומר נפשו יירחק מהספר הזה ומי שבאמת אוהב את הספרים שהוא כותב שלא יחטא בפירסום אגרסיבי מהסוג השקוף ביותר. בלפור? בלופר, אם כבר.

כשרוז גולד מחייכת היא תמיד זוכרת להניח את ידה על הפה, להסתיר את השיניים הרקובות שלה. מצד שני, אותן שיניים רקובות גם עזרו לה במצבים מלחיצים, וכשחייכה, אותו גבר שאך לפני רגע רצה להרע לה - מצא עצמו נסוג.

התיקון של רוז גולד הוא ספר שנפתח, וקשה מאוד לסגור אותו. הוא משתייך לסוגת המותחנים הפסיכולוגיים, אבל לטעמי האישי הוא יושב יותר על משבצת הדרמה מאשר המתח.

סטפני רובל כתבה ספר ביכורים מדהים וסוחף, לא הייתי מאמינה שהוא ספר ביכורים. כל כולו שלם ותפור היטב, דמויות עגולות, אין בו ולו תפר אחד רופף.
קשה לסקור ספר כזה מבלי למעוד ולהיכשל בספויילר.

אכתוב רק שהספר נע הלוך ושוב על התפר הדק והגבולי בין אהבת אם לאהבה שתלטנית ושולטת. הוא עוסק במשפחתיות על כל רבדיה, על קללה שעוברת מדור לדור, על חמלה ורחמים, על סליחה, ועל אהבה. ועל צעד אחד קצת יותר מדי, כשאהבה הופכת לטירוף.

בצורה שבה הספר הסתיים יש תקווה לספר המשך. אשמח אם יהיה אחד כזה.