את הספר הזה קראתי לפני כמה שנים טובות וכבר אז שמתי לב שמשהו בספר הזה מסריח (לשנונים - לא, זה בסדר, לא קראתי אותו בשירותים למרות שהוא בהחלט ראוי לזה). מבדיקה קצרה באתר המחברת גיליתי שהספר מיועד לתלמידי חטיבות ביניים ותיכון - דבר שמאד הצחיק אותי כי אני בספק אם הוא ראוי אפילו לתלמידים ביסודי . נכון , תיאורטית הרעיון הכללי נורא נחמד על הדף (מטאפורית,מטאפורית.על הדף עצמו הרעיון בא לידי ביטוי בצורה מבישה) אבל ... יש הרגשה שהמחברת מזלזלת באינטיליגנציה של הקוראים (ואני כבר לא מדברת אפילו על הפרסומות המאוד לא סמויות של קוקה קולה על הכריכה)וזה אחד הדברים שיותר מרגיזים אותי אצל סופרי נוער - ההתנשאות המובנית הזאת , הרמת הגבה הטבעית , הם כאילו מנסים לכתוב בצורה כמה שיותר רדודה, בכוונה אפילו (ואם זה לא בכוונה זה עצוב אף יותר) ,כדי להתאים את הספר ל"אינטילנציה הנחותה" של הנוער.
זה שזה ספר נוער ,עדיין לא אומר שהדמויות צריכות להיות מאופיינות בתבניות כ"כ טיפשיות וצפויות של ה"פיה הטובה" ה"מכשפה " ו"האביר המושלם". זה כל כך אבסורדי ,ומתאים אולי לסרטים של דיסני. נתחיל בסול,הדמות הראשית, שתפקידה בעולם הוא להיות מין פיית שיניים (רק בלי השיניים) שרק מחפשת איך לגאול אנשים מייסוריהם וזה אחד הדברים שאני יותר שונאת , דמויות מושלמות . נניח שזה נותן דוגמא לנוער אבל עדיין... זה כל כך לא אמין . סול רוצה להיות שחקנית, כך גם חברתה הטובה דניאל. דניאל זוכה בתפקיד הראשי בהצגה. סול לא מדברת איתה בגלל זה כמה חודשים טובים. סול ודניאל בכיתה ט'. לא יודעת מה אתכם ,אבל אני ממש לא התנהגתי ככה כשהייתי בט'. שוב, חוסר האמון זועק מהספר.
דבר נוסף שהופיע בספר הוא חרם. המחברת כנראה ממש לא מבינה על מה היא כותבת. שוב, מי מתנהג ככה בכיתה ט' ? נכון, הרוע לא מתנדף לו פתאם בין החופש הגדול של ח' לט' אבל ... הדברים לא עד כדי כך שקופים. דוגמא נוספת לחוסר האמון בספר : סתם ילדה שסול ראתה ברחוב מבקשת ממנה שקל . לסול אין שקל אבל בגלל שהיא כל כך טובה ורחומה היא תלך עד לבייתה כדי להביא לאותה ילדה שקל (!) שוב , לא מכירה אדם שהיה נוהג ככה.אבסורדי.
לא יודעת מה אתכם, אבל אני רוצה ספרות שתאתגר אותי ולא תאכיל אותי בכפית - שזה,אגב,דבר נוסף שבולט בספר.אם אתם מחפשים ספר נוער (ולא רק) טוב - רוצו לקרוא את "מישהו לרוץ איתו" ו"אלכס לרנר דפי ואני" של גילה אלמגור.

כדי לא לחטוא לספר הזה, אומר ישירות- הוא כן ספר טוב. חוץ מכל הפרטים הקטנים שכן הציקו לי.
הביקורת מיועדת לאלה שכן קראו את הספר.
קודם כל, אין בו קו עלילה רציף. הסיפור מדלג בין הסיפור עם דניאל לבין אחותה של סול לבין בועז לבין אורלי לבין אפי לבין שלומי. קצת מוזר. ואין בו עלילה של ממש. פשוט הרבה דברים קטנים שמתחברים לספר.
משהו קטנטן שהפריע לי- הסופרת כל הזמן כותבת "ישב בגבה." זה נשמע קצת כאילו הבחור רוכב מעל לעין שלה או על הגב שלה. אני לא בטוחה איך כותבים את זה כמו שצריך, ואולי זו אחת הדרכים לכתוב, אבל זה הציק לי.
הדמות הראשית מעצבנת, אגואיסטית, דרמה קווין אבל- וזה חשוב מאוד- מושלמת. (זה הסופרת, לא אני)
היא יפהפייה. שחקנית מצויינת. סופרת מוכשרת. קדושה מעונה. צדיקה גמורה. כמובן.
תראו. האשימו אותה שהיא סוחרת בסמים. תוך חמש שניות בדיוק היא הייתה יכולה לפתוח מעטפה או להתקשר לקובי\בועז ולהוכיח את חפותה. אבל לאאאא. היא תברח בבכי הביתה. (וזה אפילו לא הגיוני שכוווולם האמינו. אולי כן, אם הם חבורה של אידיוטים חלשי אופי.)
עוד דבר. הסופרת מדברת על אלוקים כאילו הוא דמות, כאילו הוא איזה בחור מהרחוב. זה חירפן לי את המוח בטירוף. (היה כתוב באיזשהו שלב שאישה שלחה אליו פקס כתוספת לפתק בכותל. בקושי האמנתי כשקראתי את הפסקה הזאת.)
בנוגע לאותה אישה, למה היא צועקת על בעלה שהוא עוזר עכשיו לילדים אבל לא מנע ממחבלים לירות בילד שלו עצמו? היא לא חשבה אולי שבעזרה שלו לילדים הוא מנסה לכפר על זה? או שאולי לא הייתה לו אפשרות להציל את הילד? חשבת על זה, אישה? (אוי, התסכול)
אין כל סיבה שאורלי תחוש חרטה על כך שראתה את המיטה הישנה של אוריה. זה לא מסביר כלום. אולי הוא התבגר ועזב את הבית. זה לא בהכרח מוכיח שהוא מת.

ישנם ספרים שתוך כדי קריאתם אתה מרגיש/יודע שהם ספרים מכוננים בחייך.גם כשאתה כבר אדם במחצית חייו .
כך אני מרגישה כלפי הספר הזה .אף שהוא כביכול מופנה לנוער.

בקריאת הספר המוער הזה חוץ מחוש ההומור הנפלא ותיאור התרחשויות אשר גרמו לי לצחוק בקול רם לעיתים תכופות מאוד {היה ממש כיף},הרי שהבנתי לעומק את ההיסטוריה החברתית של התקופה בה מתאר הסופר את מערכות היחסים/ הדעות הקדומות /ואופני ההתנהגויות ועוד -שבין החברה הלבנה לכושים{ככה הם נקראו אז וכך הם מצויינים בספר ,כך שהנני ממשיכה לציין זאת בהקשר לספר }.

התקופה :ארה"ב ,אמצע/סוף המאה ה-19 במדינות המרכזיות/והדרומיות של היבשת . שאפילו האק פין ש"מעמדו החברתי " כביכול בתחתית הנמוכה ביותר בחברה הלבנה , מתייחס אל הכושי גי'ם שהינו כושי נמלט ,באופן החשיבה הכי טבעי- שצריך להסגירו.

ובנסיבות העלילה השונות, כשהוא לא עושה כך ,בשלב מסוים הוא מרגיש/חושב שהוא -האק - אינו אדם מוסרי בכך שאינו מסגיר את הכושי ג'ים . מי שקורא את הספר מהבחינה הזאת מבין עד כמה הייתה מושרשת מערכת היחסים הגזענית בין שתי החברות הללו.
ישנן זוויות אחרות שאפשר להתוודע אליהם כגון: אמונות ברוחות רפאים, מכשפות וכו' שהיו מוטמעות כה עמוק בשתי החברות כאחד .

מהערות שבספר המוער למדתי הרבה עובדות היסטוריות כגון: מאיפה המושג- לינץ' והתגלגלותו,ובאילו מדינות במרכז היבשת היחס לכושים היה "סביר "בעוד שבמדינות אחרות- הדרומיות שהמרחק גיאוגרפי לא היה כה גדול מהן , במדינות הללו באותה תקופה היחס היה אל הכושים במושגי עבדות ממש.