טוב,אז ככה: אני קראתי את הספר בעקבות זה שראיתי קטע ממש קטן מהסרט והסתקרנתי. הלכתי לספרייה ולקחתי אותו. מה חשבתי עליו ואני עדיין חושבת? -ראו הוזהרתם, עלול להכיל ספויילרים- אז יש לנו את בלה (איזבלה)-דמות משעממת ולא מיוחדת בשום אופן וצורה-או שזה לפחות מה שסטפני ניסתה לעשות ממנה- ששונאת קור וצבע ירוק(למה??!), אז אם זה ככה למה כל הבנים בספר מזדנבים אחריה כל הספר? (אין לי מושג). ופתאום בלה פוגשת את אביר החלומות אדוארד, וכמו בכל סיפור אהבה קלאסי הם התאהבו זה בזו מהשנייה הראשונה (אף על פי שאדוארד ניסה להתכחש לאהבתו כדי כביכול לשמור על ביטחונה של בלה). אני יכולה לומר לכם בביטחון שכמעט מאה אחוז ממחשבותיה של בלה הן על אדוארד, על כמה הוא חתיך או מושלם ושיש לה רגשות נחיתות שהוא טוב מדי בשביל להיות שלה. את הצורך הנואש כמעט של כל ספר נוער ברומנטיקה עוד יכולתי לקבל אבל למה סטפני צריכה לארגן עוד חמישה בנים לפחות שכל תפקידם הוא להזדנב אחרי בלה ולהראות לנו כמה אהבתם של בלה ואדוארד אמיתית? גם עצבן אותי שאנחנו לא יודעים על אדוארד כמעט כלום חוץ מאשר המראה החיצוני שלו: עורו החלק והלבן, שפתיי הקרות שלו ועד משפטים מהסוג הזה.... גם נתקפתי בחילה כשקראתי משפטים כמו "אני לא יודעת אם אוכל אי-פעם להתרגל לשלמותו המושלמת". בההה... ויש לנו את צ'רלי סוון -אבא של בלה- שאין לו יותר מדי תפקיד בחיים של הבת שלו, אני מתכוונת, אתה שוטר למען השם ואתה לא שם לב עם איזה טיפוסים הבת שלך מסתובבת??! רק אחרי שבלה כמעט נהרגת על ידי ערבד סדיסט (וצ'רלי אפילו לא יודע ממה באמת היא נפצעה) הוא מחליט לשים קצת יותר עין על אוארד....תודה רבה לך באמת. וגם זה נעשה דביק עוד יותר כאשר כל שני משפטים בערך בלה חוזרת על אותו משפט רק בגרסאות שונות: "אני נשארת איתך ולא אכפת לי למות בגלל זה" או, "אני מעדיפה למות מאשר לא להיות איתך". והיא עוד רוצה שהוא יהפוך אותה לערפדה -תהליך שגורם כאבים ברמות שאתה כבר מעדיף למות- מאשר להזדקן ולמות ולא להיות עם אדוארד יותר. אולי לא אכפת מהעתיד שלך כל עוד תהיי עם אדוארד אבל אני לא חושבת שההורים שלך יגלו חוסר עניין דומה לשלך לגורלך. בקיצור,אני לא ממליצה לקרוא את הספר למרות שהכתיבה של הסופרת טובה הסיפור פשוט פתטי ודביק ברמות אחרות. וזה הכל בערך.

טוב,אז ככה: אני קראתי את הספר בעקבות זה שראיתי קטע ממש קטן מהסרט והסתקרנתי. הלכתי לספרייה ולקחתי אותו. מה חשבתי עליו ואני עדיין חושבת? -ראו הוזהרתם, עלול להכיל ספויילרים- אז יש לנו את בלה (איזבלה)-דמות משעממת ולא מיוחדת בשום אופן וצורה-או שזה לפחות מה שסטפני ניסתה לעשות ממנה- ששונאת קור וצבע ירוק(למה??!), אז אם זה ככה למה כל הבנים בספר מזדנבים אחריה כל הספר? (אין לי מושג). ופתאום בלה פוגשת את אביר החלומות אדוארד, וכמו בכל סיפור אהבה קלאסי הם התאהבו זה בזו מהשנייה הראשונה (אף על פי שאדוארד ניסה להתכחש לאהבתו כדי כביכול לשמור על ביטחונה של בלה). אני יכולה לומר לכם בביטחון שכמעט מאה אחוז ממחשבותיה של בלה הן על אדוארד, על כמה הוא חתיך או מושלם ושיש לה רגשות נחיתות שהוא טוב מדי בשביל להיות שלה. את הצורך הנואש כמעט של כל ספר נוער ברומנטיקה עוד יכולתי לקבל אבל למה סטפני צריכה לארגן עוד חמישה בנים לפחות שכל תפקידם הוא להזדנב אחרי בלה ולהראות לנו כמה אהבתם של בלה ואדוארד אמיתית? גם עצבן אותי שאנחנו לא יודעים על אדוארד כמעט כלום חוץ מאשר המראה החיצוני שלו: עורו החלק והלבן, שפתיי הקרות שלו ועד משפטים מהסוג הזה.... גם נתקפתי בחילה כשקראתי משפטים כמו "אני לא יודעת אם אוכל אי-פעם להתרגל לשלמותו המושלמת". בההה... ויש לנו את צ'רלי סוון -אבא של בלה- שאין לו יותר מדי תפקיד בחיים של הבת שלו, אני מתכוונת, אתה שוטר למען השם ואתה לא שם לב עם איזה טיפוסים הבת שלך מסתובבת??! רק אחרי שבלה כמעט נהרגת על ידי ערבד סדיסט (וצ'רלי אפילו לא יודע ממה באמת היא נפצעה) הוא מחליט לשים קצת יותר עין על אוארד....תודה רבה לך באמת. וגם זה נעשה דביק עוד יותר כאשר כל שני משפטים בערך בלה חוזרת על אותו משפט רק בגרסאות שונות: "אני נשארת איתך ולא אכפת לי למות בגלל זה" או, "אני מעדיפה למות מאשר לא להיות איתך". והיא עוד רוצה שהוא יהפוך אותה לערפדה -תהליך שגורם כאבים ברמות שאתה כבר מעדיף למות- מאשר להזדקן ולמות ולא להיות עם אדוארד יותר. אולי לא אכפת מהעתיד שלך כל עוד תהיי עם אדוארד אבל אני לא חושבת שההורים שלך יגלו חוסר עניין דומה לשלך לגורלך. בקיצור,אני לא ממליצה לקרוא את הספר למרות שהכתיבה של הסופרת טובה הסיפור פשוט פתטי ודביק ברמות אחרות. וזה הכל בערך.

טוב,אז ככה: אני קראתי את הספר בעקבות זה שראיתי קטע ממש קטן מהסרט והסתקרנתי. הלכתי לספרייה ולקחתי אותו. מה חשבתי עליו ואני עדיין חושבת? -ראו הוזהרתם, עלול להכיל ספויילרים- אז יש לנו את בלה (איזבלה)-דמות משעממת ולא מיוחדת בשום אופן וצורה-או שזה לפחות מה שסטפני ניסתה לעשות ממנה- ששונאת קור וצבע ירוק(למה??!), אז אם זה ככה למה כל הבנים בספר מזדנבים אחריה כל הספר? (אין לי מושג). ופתאום בלה פוגשת את אביר החלומות אדוארד, וכמו בכל סיפור אהבה קלאסי הם התאהבו זה בזו מהשנייה הראשונה (אף על פי שאדוארד ניסה להתכחש לאהבתו כדי כביכול לשמור על ביטחונה של בלה). אני יכולה לומר לכם בביטחון שכמעט מאה אחוז ממחשבותיה של בלה הן על אדוארד, על כמה הוא חתיך או מושלם ושיש לה רגשות נחיתות שהוא טוב מדי בשביל להיות שלה. את הצורך הנואש כמעט של כל ספר נוער ברומנטיקה עוד יכולתי לקבל אבל למה סטפני צריכה לארגן עוד חמישה בנים לפחות שכל תפקידם הוא להזדנב אחרי בלה ולהראות לנו כמה אהבתם של בלה ואדוארד אמיתית? גם עצבן אותי שאנחנו לא יודעים על אדוארד כמעט כלום חוץ מאשר המראה החיצוני שלו: עורו החלק והלבן, שפתיי הקרות שלו ועד משפטים מהסוג הזה.... גם נתקפתי בחילה כשקראתי משפטים כמו "אני לא יודעת אם אוכל אי-פעם להתרגל לשלמותו המושלמת". בההה... ויש לנו את צ'רלי סוון -אבא של בלה- שאין לו יותר מדי תפקיד בחיים של הבת שלו, אני מתכוונת, אתה שוטר למען השם ואתה לא שם לב עם איזה טיפוסים הבת שלך מסתובבת??! רק אחרי שבלה כמעט נהרגת על ידי ערבד סדיסט (וצ'רלי אפילו לא יודע ממה באמת היא נפצעה) הוא מחליט לשים קצת יותר עין על אוארד....תודה רבה לך באמת. וגם זה נעשה דביק עוד יותר כאשר כל שני משפטים בערך בלה חוזרת על אותו משפט רק בגרסאות שונות: "אני נשארת איתך ולא אכפת לי למות בגלל זה" או, "אני מעדיפה למות מאשר לא להיות איתך". והיא עוד רוצה שהוא יהפוך אותה לערפדה -תהליך שגורם כאבים ברמות שאתה כבר מעדיף למות- מאשר להזדקן ולמות ולא להיות עם אדוארד יותר. אולי לא אכפת מהעתיד שלך כל עוד תהיי עם אדוארד אבל אני לא חושבת שההורים שלך יגלו חוסר עניין דומה לשלך לגורלך. בקיצור,אני לא ממליצה לקרוא את הספר למרות שהכתיבה של הסופרת טובה הסיפור פשוט פתטי ודביק ברמות אחרות. וזה הכל בערך.

בסך הכל.....נחמד הספר נפתח בצורה טובה שגורמת לך לרצות כן להמשיך לקרוא,אבל כשאני המשכתי את הספר איבדתי עניין מישום שהעלילה נמרחת ולא מתקדמת. לפי דעתי זה טרגי מדי שהמון דמויות שם מתות וזה מאכזב שאתה מצפה מדמויות מסויימות לחותר וזה פשוט לא עומד בצפיות שלך. הרעיון של הספר נחמד אבל לא כתוב בצורה טובה,לפי דעתי.

אני קוראת את הספר הזה שוב ושוב כי הוא פשוט מדהים! בהתחלה כשקראתי את התקציר של הספר חשבתי שזה עוד ספר שמנסה לחקות את משחקי הרעב ואת כל הספרים בסגנון אבל ממש טעיתי והחלטתי לקרוא בכל זאת,ואני אומרת לכם בכנות שאני שמחה כל כך על ההחלטה הזאת! הכתיבה של הסופרת (ורוניקה רות') מדהימה ומתקת ואני כל פעם אמרתי לעצמי 'עוד פרק אחד,עוד פרק אחד'ופשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא אחרי פרק אחד כי כל פרק מוסיף עוד משהו וזה פשוט מרתק. אני ממש אהבתי את איך שהסופרת עיצבה את האשיות של הדמויות. -זהירות ספויילר- אני אהבתי לראות איך הקשר של טריס ופור מתחיל ושהוא בטח בה ונתן לה להיכנס לתוך נוף הפחד שלו כי זה כל כך לא מתאים לפור! ממליצה בטירוף לקרוא,אם יש ספר ששווה קריאה זה זה.

אני קוראת את הספר הזה שוב ושוב כי הוא פשוט מדהים! בהתחלה כשקראתי את התקציר של הספר חשבתי שזה עוד ספר שמנסה לחקות את משחקי הרעב ואת כל הספרים בסגנון אבל ממש טעיתי והחלטתי לקרוא בכל זאת,ואני אומרת לכם בכנות שאני שמחה כל כך על ההחלטה הזאת! הכתיבה של הסופרת (ורוניקה רות') מדהימה ומתקת ואני כל פעם אמרתי לעצמי 'עוד פרק אחד,עוד פרק אחד'ופשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא אחרי פרק אחד כי כל פרק מוסיף עוד משהו וזה פשוט מרתק. אני ממש אהבתי את איך שהסופרת עיצבה את האשיות של הדמויות. -זהירות ספויילר- אני אהבתי לראות איך הקשר של טריס ופור מתחיל ושהוא בטח בה ונתן לה להיכנס לתוך נוף הפחד שלו כי זה כל כך לא מתאים לפור! ממליצה בטירוף לקרוא,אם יש ספר ששווה קריאה זה זה.