ה-21 ביוני יום ראשון, תחילת החופש הגדול. יאיי הלכתי עם אמא שלי לקניון (הייתי צריכה מכנסיים ירוקות, אל תשאלו למה), ואיך לא- נכנסנו לצומת ספרים. אמא שלי בחרה ספר מסויים ועל המדף של אותו הספר, היא ראתה את הספר הזה. היא שאלה אותי אם אני רוצה אותו. הספיקו לי השורה וחצי הראשונות כדי להגיד שלא. בסוף איכשהו יצאנו מהחנות עם הספר הזה כשחזרנו הביתה, דבר ראשון שמתי את הספר במדף. התחלתי לקרוא את הספרי התפתחות-אישית של אמא שלי, וכשנמאס לי מהנושא החלטתי ״להתאוורר״ בספר עם עלילה. לקחתי את ״אני כריסטיאנה פ.״ תוך כדי הקריאה, קראתי כמה ביקורות על הספר בסימניה ונראה היה שזה ספר קשה. אני לא עומדת להגיד שלא, היו חלקים שהעבירו בי צמרמורת, אבל חשבתי שהוא לא כל כך נורא ושאני מתמודדת עם הספר יחסית טוב. עד שאבא שלי ואחותי הזכירו את המילה ״סמים״ ועוד מילה שאני לא אחזור עליה פה. אני לא אתאר מה עשיתי, אבל אחר כך סיימתי את הספר והחזרתי אותו למדף. אולי לעולם, אולי עד שאחותי תחליט לקרוא אותו ותבין מה הפריע לי. אני לא אתקצר את הספר, כי הכריכה והתקציר עושים את זה מעולה. הספר טוב, ורואים שהושקעה מלאכה רבה בכתיבה שלו. אהבתי את השימוש בשפת רחוב בשפל של כריסטיאנה, והפחתה ניכרת (קראתי את הספר עם מילון, אל תאשימו אותי) כשכריסטיאנה ניסתה להיגמל. אני מעדיפה לא לדבר על העלילה, כי כמו שאמרו פה כבר- היא אמיתית, ואנשים עוברים עלילה דומה יום-יום. אלך להתאוורר עכשיו בספר התפתחות אישית

ה-21 ביוני יום ראשון, תחילת החופש הגדול. יאיי הלכתי עם אמא שלי לקניון (הייתי צריכה מכנסיים ירוקות, אל תשאלו למה), ואיך לא- נכנסנו לצומת ספרים. אמא שלי בחרה ספר מסויים ועל המדף של אותו הספר, היא ראתה את הספר הזה. היא שאלה אותי אם אני רוצה אותו. הספיקו לי השורה וחצי הראשונות כדי להגיד שלא. בסוף איכשהו יצאנו מהחנות עם הספר הזה כשחזרנו הביתה, דבר ראשון שמתי את הספר במדף. התחלתי לקרוא את הספרי התפתחות-אישית של אמא שלי, וכשנמאס לי מהנושא החלטתי ״להתאוורר״ בספר עם עלילה. לקחתי את ״אני כריסטיאנה פ.״ תוך כדי הקריאה, קראתי כמה ביקורות על הספר בסימניה ונראה היה שזה ספר קשה. אני לא עומדת להגיד שלא, היו חלקים שהעבירו בי צמרמורת, אבל חשבתי שהוא לא כל כך נורא ושאני מתמודדת עם הספר יחסית טוב. עד שאבא שלי ואחותי הזכירו את המילה ״סמים״ ועוד מילה שאני לא אחזור עליה פה. אני לא אתאר מה עשיתי, אבל אחר כך סיימתי את הספר והחזרתי אותו למדף. אולי לעולם, אולי עד שאחותי תחליט לקרוא אותו ותבין מה הפריע לי. אני לא אתקצר את הספר, כי הכריכה והתקציר עושים את זה מעולה. הספר טוב, ורואים שהושקעה מלאכה רבה בכתיבה שלו. אהבתי את השימוש בשפת רחוב בשפל של כריסטיאנה, והפחתה ניכרת (קראתי את הספר עם מילון, אל תאשימו אותי) כשכריסטיאנה ניסתה להיגמל. אני מעדיפה לא לדבר על העלילה, כי כמו שאמרו פה כבר- היא אמיתית, ואנשים עוברים עלילה דומה יום-יום. אלך להתאוורר עכשיו בספר התפתחות אישית

ה-21 ביוני יום ראשון, תחילת החופש הגדול. יאיי הלכתי עם אמא שלי לקניון (הייתי צריכה מכנסיים ירוקות, אל תשאלו למה), ואיך לא- נכנסנו לצומת ספרים. אמא שלי בחרה ספר מסויים ועל המדף של אותו הספר, היא ראתה את הספר הזה. היא שאלה אותי אם אני רוצה אותו. הספיקו לי השורה וחצי הראשונות כדי להגיד שלא. בסוף איכשהו יצאנו מהחנות עם הספר הזה כשחזרנו הביתה, דבר ראשון שמתי את הספר במדף. התחלתי לקרוא את הספרי התפתחות-אישית של אמא שלי, וכשנמאס לי מהנושא החלטתי ״להתאוורר״ בספר עם עלילה. לקחתי את ״אני כריסטיאנה פ.״ תוך כדי הקריאה, קראתי כמה ביקורות על הספר בסימניה ונראה היה שזה ספר קשה. אני לא עומדת להגיד שלא, היו חלקים שהעבירו בי צמרמורת, אבל חשבתי שהוא לא כל כך נורא ושאני מתמודדת עם הספר יחסית טוב. עד שאבא שלי ואחותי הזכירו את המילה ״סמים״ ועוד מילה שאני לא אחזור עליה פה. אני לא אתאר מה עשיתי, אבל אחר כך סיימתי את הספר והחזרתי אותו למדף. אולי לעולם, אולי עד שאחותי תחליט לקרוא אותו ותבין מה הפריע לי. אני לא אתקצר את הספר, כי הכריכה והתקציר עושים את זה מעולה. הספר טוב, ורואים שהושקעה מלאכה רבה בכתיבה שלו. אהבתי את השימוש בשפת רחוב בשפל של כריסטיאנה, והפחתה ניכרת (קראתי את הספר עם מילון, אל תאשימו אותי) כשכריסטיאנה ניסתה להיגמל. אני מעדיפה לא לדבר על העלילה, כי כמו שאמרו פה כבר- היא אמיתית, ואנשים עוברים עלילה דומה יום-יום. אלך להתאוורר עכשיו בספר התפתחות אישית

את הספר קראתי בסוף כיתה ז׳. זה לא שלא ידעתי על קיומו עד אז, זה פשוט שלא רציתי לקרוא אותו. ועליו המשפט לא שופטים ספר לפי הכריכה. בחייכם, הארי הוא ילד מכוער. הפרצוף הארוך, המשקפי סבתא השבורים, המבט שאומר ״אני טיפש בבקשה תהרגו אותי״, הגוף העקום והוא באמת רוכב על מטאטא? ואיך הוא מסתכל אחורה ולא נתקל בעמוד? זה מה שילדה בת 9 וחצי חשבה כשראתה את הכריכה של הספר שאמא שלה הציעה לה. אז גם לא הבדלתי בין הארי פוטר לפיטר-פן, אז לא רציתי (לא קראתי או צפיתי בפיטר-פן עדיין, ואני לא רוצה, תודה רבה). שלוש שנים לאחר מכן, באיזה מבצע 1+1 או 3 ב100, כששאר הספרים במבצע לא עניינו אותי, לקחתי את הארי פוטר. כי הוא היה במבצע מפתה מדי לסתור לעצמי עכשיו הספר עצמו היה קליל ונחמד (בייחוד ביחס לשאר הספרים בסדרה), הכתיבה של רולינג שאבה אותי (הספר היחיד שקראתי פעמיים מאז כיתה ד׳, אני שונאת לקרוא ספר יותר מפעם אחת). מהר מאוד מצאתי את עצמי רודפת אחרי הספרים הבאים בסדרה, וכשמצאתי את הספר השביעי, אמרתי לעצמי שאני אסיים כבר את הסדרה כדי שאוכל לחזור לשגרת החיים שלי ואדע מה קרה בסוף. אני הולכת לבקש מאחותי לסתור לי על בזבוז משאב יקר כמו הארי פוטר. היא לא תסכים כי היא לא אוהבת הארי פוטר. או שכן, כי זאת הזדמנות מעולה לסתור לי

את הספר קראתי בסוף כיתה ז׳. זה לא שלא ידעתי על קיומו עד אז, זה פשוט שלא רציתי לקרוא אותו. ועליו המשפט לא שופטים ספר לפי הכריכה. בחייכם, הארי הוא ילד מכוער. הפרצוף הארוך, המשקפי סבתא השבורים, המבט שאומר ״אני טיפש בבקשה תהרגו אותי״, הגוף העקום והוא באמת רוכב על מטאטא? ואיך הוא מסתכל אחורה ולא נתקל בעמוד? זה מה שילדה בת 9 וחצי חשבה כשראתה את הכריכה של הספר שאמא שלה הציעה לה. אז גם לא הבדלתי בין הארי פוטר לפיטר-פן, אז לא רציתי (לא קראתי או צפיתי בפיטר-פן עדיין, ואני לא רוצה, תודה רבה). שלוש שנים לאחר מכן, באיזה מבצע 1+1 או 3 ב100, כששאר הספרים במבצע לא עניינו אותי, לקחתי את הארי פוטר. כי הוא היה במבצע מפתה מדי לסתור לעצמי עכשיו הספר עצמו היה קליל ונחמד (בייחוד ביחס לשאר הספרים בסדרה), הכתיבה של רולינג שאבה אותי (הספר היחיד שקראתי פעמיים מאז כיתה ד׳, אני שונאת לקרוא ספר יותר מפעם אחת). מהר מאוד מצאתי את עצמי רודפת אחרי הספרים הבאים בסדרה, וכשמצאתי את הספר השביעי, אמרתי לעצמי שאני אסיים כבר את הסדרה כדי שאוכל לחזור לשגרת החיים שלי ואדע מה קרה בסוף. אני הולכת לבקש מאחותי לסתור לי על בזבוז משאב יקר כמו הארי פוטר. היא לא תסכים כי היא לא אוהבת הארי פוטר. או שכן, כי זאת הזדמנות מעולה לסתור לי

ביקורת ראשונה שלי D: אז ככה סה״כ מרי לו קידמה את העלילה יפה. היא לא ניסתה למרוח אותה יותר מדי, והכל היה די במקום. בחלקים מסויימים (המ כל הספר) היה קצת דביק, אבל היא ידעה לנתב מעולה את הקטעים הפוליטיים והמלחמתיים בתוך כל הדביקות הזאת. ~אזהרת ספויילר~ מה שכן, הכל היה די צפוי: די יבריא מהמחלה, ימצאו תרופה למגפה החדשה, ואחרי שג׳יימסון ברחה היה ברור שיוני תהרוג אותה. מה שהיה הרבה פחות צפוי הוא (מחדשת אזהרת ספויילר יורדת שורה) שדיי ישכח את יוני. וואו. זה יכל להיות סוף מדהים, יוני שוכבת על הדשא בלילה, מביטה בכוכבים ובוכה על האובדן שלה, מקווה שמתישהו בעתיד, דיי ייזכר בה אבל לא, היא הייתה חייבת אבל חייבת להוסיף אחרית הדבר (זמן מעולה לשכוח איך קוראים לזה באנגלית) ואני עדיין תוהה בשביל מה? לסגור קצוות? להראות שהרפובליקה והקולוניות חתמו על הסכם שלום אמיתי? בשביל לתאר את הסוף שהיה בין יוני לאנדן? את ההתחלה החדשה של יוני ודיי? היה הרבה יותר יפה אם לסיפור היה סוף קצת יותר פתוח, אז הוא באמת היה גורם לי לבכות. מרי לו הצליחה פחות להפיח בספר הזה רגש ומבספרים הקודמים (בייחוד הראשון, שבו המשפחות של יוני ודיי נפטרו) וגם כשהיא כן, זה בעיקר היה בהקשר דביק. באמצע הספר היא נזכרה והרגה את ההאקרית של הפטריוטים שהיא בקושי כתבה עליה. חלק שכן הצליח לה היה כל הסיפור של תומס, על איך הוא הרג את מיטיאס ואיך הוא הגן על הפטריוטים כשסיימתי את הספר נתתי לו 4 כוכבים. עכשיו אני מתלבטת בין 3 ל4. כנראה הייתי נותנת מיד 5 לולא האחרית דבר, אבל בסך הכל, הוא כתוב טוב והעלילה שאבה אותי לתוך הספר (עד כדי כך שהלכתי איתו לסרט. ברצינות).