ביקורת ספרותית על אלוף - אגדה #3 מאת מרי לו
ספר טוב

---

ביקורת ראשונה שלי D:


אז ככה
סה״כ מרי לו קידמה את העלילה יפה. היא לא ניסתה למרוח אותה יותר מדי, והכל היה די במקום. בחלקים מסויימים (המ כל הספר) היה קצת דביק, אבל היא ידעה לנתב מעולה את הקטעים הפוליטיים והמלחמתיים בתוך כל הדביקות הזאת.

~אזהרת ספויילר~

מה שכן, הכל היה די צפוי: די יבריא מהמחלה, ימצאו תרופה למגפה החדשה, ואחרי שג׳יימסון ברחה היה ברור שיוני תהרוג אותה. מה שהיה הרבה פחות צפוי הוא (מחדשת אזהרת ספויילר יורדת שורה)

שדיי ישכח את יוני. וואו. זה יכל להיות סוף מדהים, יוני שוכבת על הדשא בלילה, מביטה בכוכבים ובוכה על האובדן שלה, מקווה שמתישהו בעתיד, דיי ייזכר בה
אבל לא, היא הייתה חייבת אבל חייבת להוסיף אחרית הדבר (זמן מעולה לשכוח איך קוראים לזה באנגלית) ואני עדיין תוהה בשביל מה? לסגור קצוות? להראות שהרפובליקה והקולוניות חתמו על הסכם שלום אמיתי? בשביל לתאר את הסוף שהיה בין יוני לאנדן? את ההתחלה החדשה של יוני ודיי? היה הרבה יותר יפה אם לסיפור היה סוף קצת יותר פתוח, אז הוא באמת היה גורם לי לבכות.

מרי לו הצליחה פחות להפיח בספר הזה רגש ומבספרים הקודמים (בייחוד הראשון, שבו המשפחות של יוני ודיי נפטרו) וגם כשהיא כן, זה בעיקר היה בהקשר דביק. באמצע הספר היא נזכרה והרגה את ההאקרית של הפטריוטים שהיא בקושי כתבה עליה. חלק שכן הצליח לה היה כל הסיפור של תומס, על איך הוא הרג את מיטיאס ואיך הוא הגן על הפטריוטים

כשסיימתי את הספר נתתי לו 4 כוכבים. עכשיו אני מתלבטת בין 3 ל4. כנראה הייתי נותנת מיד 5 לולא האחרית דבר, אבל בסך הכל, הוא כתוב טוב והעלילה שאבה אותי לתוך הספר (עד כדי כך שהלכתי איתו לסרט. ברצינות).

» ביקורות נוספות של אכו
» ביקורות נוספות על אלוף - אגדה #3