ניק הלר הוא גבר-גבר: חסון, אמיץ, לוחם מיומן (בוגר של הכוחות המיוחדים!), חוקר בעל חושים חדים, ויחד עם זאת רגיש, בעל חוש-הומור וקשור קשר מיוחד לאחיינו גייב, נער מוכשר ומסוגר. אין מה לומר, ניק הוא חלומה הרטוב של כל אימא פולנייה, והוא עדיין רווק! אבל החברה הרעים מקדימים את הפולנייה, נכנסים לתמונה ותוקפים את אחיו של ניק, רוג'ר, ואת אשתו לורן. לורן מוצאת עצמה בבית-חולים ורוג'ר נעלם. Mistake. Big mistake. לו היו הרעים יודעים שהם בספר של ג'וזף פיינדר, ודאי היו נזהרים יותר, שכן סופם שניק ינקנקם בחלוף כארבע מאות עמודים.
יוסף המוצא יודע לרקוח עלילת מתח, בכך אין ספק. מרכיבי התבשיל - הפתעות, תפניות-עלילה, עימותים, משברים, קרבות, נפגעים, דילמות מוסריות-עאלק ושאר ירקות – הם בכמויות ובפרופורציות נכונות. ג'וזף מוסיף גם מספר תבלינים – מעט הומור, קצת רקע משפחתי אפל, קורט סודות ובוגדנות. אבל בכל זאת משהו חסר בתבשיל: העלילה שבלונית מדי, הדמויות חסרות עומק. התבשיל של פיינדר השביע אותי לזמן קצר אבל אין לי תחושה שאני רוצה לשוב למסעדה הזו.
ספר טיסה הוא ספר שאמור לרתק אותך למספר שעות, בעודך ארוז בקופסה מעופפת כסרדין משומר, מבלי לתבוע ממך מאמץ או ריכוז רבים מדי. 'השתלטות עוינת' בהחלט עושה את העבודה מבחינה זו. אלא מה? כמו שישנן קטגוריות שונות לנוחות הטיסה, כך ניתן גם לקטלג ספרי טיסה. ישנם ספרי-טיסה ממחלקה ראשונה (חלק מספרי ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד הם כאלה לטעמי), ספרי-טיסה ממחלקת עסקים, וכולי. לטעמי 'השתלטות עויינת' הוא ספר-טיסה ברמת צ'ארטר. אפשר, אבל ממש לא חייבים.
