זה היה יום חמסין , שבת כמובן ורציתי ספר שיעורר בי עניין , חשבתי שלא גמרתי את הסדרה וממש רציתי לדעת מה סופה ......[

היי אתם מכירים את ההרגשה אחרי שמסיימים סדרה או טרילוגיה אז זה מה שהרגשתי מתי שגמרתי את הטרילוגיה הזו ריקנות גמורה , ולא במובן הרע אלא במובן הטוב שאני לא יכולה לדמיין את עצמי מקבלת את הסוף שכתוב בספר , חייב להיות עוד !!! אני לא רוצה להאמין שזה נגמר ...

אוקי אני פשוט לא הצלחתי להוריד את הידיים שלי מהספר הזה , ספוילר... רן מת , ואו נדמה לי שהזלתי כמה דמעות ואני לא בוכה מכל הספרים.

זה די העציב אותי שבסוף קאלה, שיי, נוו, מייסון, ברין, ואנסל הופכים לזאבים רגילים ללא יכולת להפוך לאדם בעוד שאדנה, סבין, איתן, והאחרים עדיין בני אדם..

אני דמיינתי בראש את הגרסה שבה הכל טוב ושמח אבל לא , זה לא קרה ואני די שמחה שזה ככה כי אדריאנה יצרה מין יקום שכולם רוצים להיות בו ואני יכולה להגיד שהיא נהפכה לאחת מהסופרות האהובות עליי ואני לא יכולה לחכות לקרוא את הספר הבא שלה שכבר בחנויות... בלתי נראה.....

אז בקיצור קאלה ושיי ביחד , מייסון ונוו ביחד, סבין ואיתן ביחד, ברין ואנסל ביחד והכל מושלם חוץ מזה שחצי מהם זאבים וחצי אנושיים אבל מה זה מפריע הם התגברו על צרות גדולות יותר

הספר השלישי איכזב אותי
הרגשתי שהסופרת בחרה ששיי שיהיה בן הזוג של קאלה והיא רצתה לסיים את הספר ולא היה
לה מה לעשות עם רן והפתרון הכי קל בשבילה זה להרוג אותו.
רציתי שקאלה תיהיה עם רן אבל גם אם זה היה הפוך לא הייתי רוצה ששיי ימות ממלחמה
וזהו נפתרה הבעיה של בני הזוג של קאלה .

דבר נוסף שלא אהבתי בספר זה שהכול קורה מהר מידי
למשל שחטפו את קאלה והיא התעלפה ולא הייתה בהכרה שלושה ימים
ואז ביום שהיא קמה ישר החזירו אותה ובערב היא יצאה למלחמה .
וגם איך נתנו לה לדבר עם אבא שלה בלי השגחה היה ברור שהוא יהיה לטובתה .
כמו שאמרתי הרגשתי בספר הזה שהסופרת עושה דברים לא הגיוניים ומעצבנים
בשביל שהעלילה תעבוד בהמשך ולא יהיו לה שם בעיות בסופו של דבר אבל זה הרס בהתחלה למרות שבהמשך
בספר התחיל להיראות הגיוני יותר.

בספר הזה התחלתי לאהוב כמה מהדמיות הלא ראשיות של הסיפור
לרוב אני אוהבת את הראשיות אבל הפעם לא ממש אהבתי את שיי וקאלה .

קונור : אהבתי אותו שהוא מנסה להכניס בדיחה בכול שיחה אפילו אם זאת
שיחה רצינית של חיים ומוות .
סבין : ויתרה על הזאב שלה בשביל אח של קאלה.
היא דמות חזקה לא נותנת שיחליטו בשבילה היא קובעת את מה שהיא רוצה וחושבת מה שהכי טוב בשבילה ולכולם גם עם זה לסכן
את חייה.
רן : לא שהוא לא דמות ראשית כול כך אבל לא מסופר עליו הרבה כמו שיי וקאלה.
אהבתי את ההתנהגות שלו לקאלה וכול פעם שעשה דבר רע ומישהו האשים אותו הוא אמר שהוא צודק
הוא אהב באמת את קאלה לא ששיי לא אבל שיי התנהג מספר פעמים לא יפה לקאלה לפי דעתי.


בזכות הדמיות האלה נתתי שלושה כוכבים לספר
כי אהבתי את הקטעים שהם הופיעו בספר.

תקראו את הטרילוגיה הזאת רק אם אין לכם ספרים שאתם מעדיפים לקרוא
ואולי בכלל תאהבו את הספר ודעתכם תהיה שונה .

וואו. איזה סיום. תתנו לי לספיילר קצת: הסוף היה לי ממש עצוב והצטערתי שלא קניתי את המעון של מיס פרגרין לילדים משונים אבל זה היה ספר טוב. מגה ספוילר: כשרן מת לא ידעתי למה אני לא בוכה. מההיכרות שלי אם עצמי הייתי אמורה לבכות. מוזר אבל בסדר. בתחילת הספר אנו פוגשים שוב פעם את הדמות של רן. הוא הולך אם קאלה לחפשנים שם כוח מקבלים אותו בכבוד וכאלה. אדנה ורן מאושרים על זה שיש להם אח/ות. כמובן שיש התנגשויות והתחכחויות בשיי אבל לקראת סוף הספר אם אני לא טועה הם מגיעים להסכמה. סיום סדרה של ספרים שמתחדשת היא תהליך ובעצם יכולה לסיים תקופה. אני גאה להכריז שסיימתי את סדרת צל לילה. סופה של תקופה.

אהבתי את את כל הסדרה של הספרים היה לי ממש עצוב שרן מת אני חשבתי שבסוף הוא יפגוש מישהיא אחר לשם שינוי הסוף בכללי טיפה אכזב אותי כי....טוב נוווו הם הפכו לזאבים בסוף כולם ורציתי ששיי יהיה אם ההורים שלו אחרי כל מה שהם עברו כולם בישביל להגיע למה שהם הגיעו אבל בסה"כ הספר היה ממש יפה (כול הספרי).

הסדרה היא אחלה, הסדרה שונה משאר סדרות הספרים על אנשי זאב, טובה יותר, אבל לא הספר הזה, לא הספר האחרון שסוגר את הטרילוגיה.
קאלה, אוי קאלה, מה יהיה איתך? כמה עוד תוכלי להתלבט בין רן לשיין, מתי תוכלי להחליט? (ספוילררררררררר) כנראה שלא תוכלי, כנראה שהמוות יחליט בשבילך. ברצינות, נראה לי שהסופרת לא ידעה איך לסגור את שלישית האהבה הזו אז היא פשוט הרגה את רן- עזבו את זה שכביכול קאלה בחרה בשיין לפני, היא עדיין לא הייתה סגורה על זה... (סוף סופיילרררררררר).
הספר הזה פשוט פחות טוב מהשניים הקודמים. בשני הספרים הקודמים יש דבר כזה שנקראה עלילה שעובדת ובספר הזה יש עלילה אבל היא פשוט לא עובדת, הספר כבר לא מתמקד במשא החיפושים אחר צלב היסודות (כלומר, הוא כן, הרי על זה כל הסדרה מתבססת, אבל זה לא מרגיש ככה). הספר הזה מתמקד באהבה, פשוט מאוד.
הנוסחה בספר הזה היא כזו: אהבה פה ואהבה שם ועוד קצת אהבה מעל ונתקע מסע חיפושים קצר באמצע שבו איזושהי אהבה תיפגע ואז נעשה שהכל יהיה בסדר ונחזור לאהבה ועוד מעט אהבה וקצת פירורי אהבה למעלה. כמות הפעמים שסקס מוזכר בספר הזה, לפי מה שאני זוכרת המילה סקס אפילו לא נאמרה פעם אחת בספר אבל הוזכרה באלף ואחת דרכים שונות וזה כל כך מעצבן! ברצינות כאילו מדובר פה על חיים של קבוצה של 9 אנשים פלוס מינוס אחד אבל כל מה שהדמויות יחשבו יהיה על האהבה בין הזוג הזה או היחסים בין האיש הזה לאיש ההוא, כאילו ברצינות זה לא נקנה בשיט!

אוי וקאלה, למה הסופרת הייתה חייבת להרוס את קאלה?! ברצינות! לא שאהבתי את קאלה לפני הספר הזה, אבל גם לא שנאתי אותה, אבל בספר הזה לא סבלתי אותה, היא לא סומכת על עצמה בקרבת רן או שיי, היא לא עוזרת לאח שלה עם הבעיה שלו (כאילו ברצינות הוא אמר לך שהוא מאמין שהחיים שלו לא שווים כלום ושרק בגלל חברה שלו הוא עושה את עצמו אבל גם אותה הוא מנסה להרחיק כדי שיוכל לגמור עם זה ואת פשוט עוזבת אותו ומשאירה אותו לבד ואז את עוד מתלוננת מולו על חיי האהבה שלך?!? את בטוחה שיש לך רגשות?), היא מאמינה שהיא חזקה ומנהיגה אבל בעצם בספר הזה היא לא עושה כמעט כלום חוץ מלקפוץ לתוך החיקויי סוהרסנים של הארי פוטר ששכחתי את שמם, אפילו להנהיג היא נותנת לשיי ורן אף על פי שהיא טוענת שהיא האלפא היחידה.

לפני שכתבתי את הביקןרת נתת לספר ארבעה כוכבים אבל עכשיו אני רצה להוריד לשלושה.