תעודות. איזה יום מקולל. אני שונאת את ימי קבלת התעודות חוץ מהעובדה הברורה שביום קבלת התעודות השני בשנה משחררים אותנו לחופש הגדול.
כל היום חגיגי ונחמד ומתוק וכו' וכו'. אבל רוב הסיכויים שהוא ייחתם באיזה עונש נחמד D: (חיוך של סבל)
ציונים נמוכים זה ממש מצחיק. אבל לכו תדברו עם אמא שלכם על זה.
אז כמובן שלפני שאני אקבל את העונש של חיי (כנראה -) אני אכתוב עוד ביקורת.

בוהו. איזה ספר.
אתה גורם לי לרצות לבכות, ספר.
אתה כל כך אכזרי.

ולא, אני לא מדברת על העובדה שלורל כל כך מעצבנת. אלא על העובדה שהיא משחקת ברגשות של שני בחורים כאילו הם כדור גומי. וגם בגלל שהיא הגרסה המעצבנת של בלה.
כאילו, תבחרי כבר!!!!!!!!!!!!!
הסופרת לא נתנה לנו מישהו להעדיף. כל אחד טוב בדרכו שלו והיא לא נותנת לנו את מי לשנוא מבין שניהם!!
זה מגעיל שלורל הולכת מהאחד והולכת לשני ואז מהשני לראשון, וגורם לקוראים לשנוא לגמרי את הדמות הראשית, שהיא היא. כי איך היא מסוגלת לפגוע ככה בשני אנשים שהסופרת גרמה לנו לאהוב כל כך? זאת עוד בעיה שהסופרת טמנה לעצמה.
זה פשוט... רע.

וחוץ מזה, אני מסכימה עם ביקורות קודמת - בהחלט לא הייתה התמקדות בכוחות הקסם שלה. כאילו לורל נרדמה ממפגש רומנטי אחד לאחר. הכל מתואר באפלוליות מוזרה כזאת. אין כמעט שום התמקדות בפיות וברשע שעורב להם. וזה מטומטם. זה ממש מטומטם. כי חבורה של טרולים אמורה לרדוף אחריה!!
שוב, גם בספר הזה אין התמקדות בנושא המרכזי - הפנטזיה. האהבה שם דביקה ומעצבנת, והיא גם מעיקה כי הדמויות שמשחקים ברגשות שלהן אלה דמויות אהובות על הקורא.

עוד משהו הוא שנראה שללורל אין רגשות ואין לה לב ובגלל זה היא הולכת מאחד לאחר ונראה שבכלל לא אכפת לה. כאילו לא אכפת לה בכלל מהאדם שהיא מנשקת.
הוא מולה, אומר לה שהוא אוהב אותה, והמחשבות שלה בכלל נמצאות אצל הבחור השני. זה מטומטם!! ומגעיל!! וזה שוב מעצבן אותי!! וחזרנו לפני שני סעיפים שמעצבנים אותי בספר הזה, סליחה על החפירה =.=

כן, הכתיבה טובה. וכן, חלק מהדמויות ממש טובות. אבל לא הדמות הראשית. והרעיון מקסים, אבל לא מתמקדים בו. אלא במשולש אהבה צולע :/
אין לי מושג אם אני אקרא את שאר הסדרה שהיא תתורגם... אני כנראה אצטרך לחשוב על זה.

אז שלושה כוכבים לספר, עצבנות גדולה מצידי, ועונש לשעתיד מאמא. זה מה שחותם את הביקורת הזאת.

הארי פוטר. אין סיכוי שמישהו קיים בעולם הזה ואף פעם לא שמע את השם הזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הארי פוטר, כשאמא שלי קנתה את הספר לאחי הגדול (הוא אף פעם לא סיים אותו, אגב). וכמו רוב הספרים שהיו בבית שלי, הספר נעלם בדרך מסתורית כלשהי. נפגשתי עם הארי פוטר שוב כשהייתי בת חמש והקרינו את הסרט הראשון של הארי פוטר בקולנוע קרוב לבית שלי (שכבר מזמן לא קיים עוד). ואז, בפעם האחרונה, ראיתי שוב את הספר כשהייתי בכיתה א' ובעשרים הדקות שהקציבו לנו לקריאה בכל בוקר ילד מהכיתה שלי היה מביא את הספר, אבל אף פעם לא קרא אותו באמת.
אז איך זה שעם כל ההתקלויות האלה רק עכשיו נפגשתי עם הספר הזה? אין לי מושג, זה פשוט הגיע כשראיתי את הספר והרגשתי שאני חייבת לפחות לנסות לקרוא אותו. ואני שמחה שכך עשיתי.
אני לא חושבת שבאמת יש צורך שאני יספר לכם על הספר הזה, אז אני פשוט יעבור למה שאני חושבת עליו-

הספר מאוד קליל ומיהנה לקריאה. הוא נפתח בדרך מוזרה למדי שגרמה לי לצחקק פעמים רבות ובכל זאת היה משהו מאוד מסתורי בפתיחה של הספר. מי זה האיש-שאין-להגיד-את-שמו ולמה כולם מפחדים ממנו כל כך? מי אלה האנשים המוזרים שהתהלכו ברחובות?
מאוד נהניתי מהספר, ישנם הרבה קטעים מצחיקים ומאוד אהבתי את התיאורים. הארי הוא דמות מקסימה שקל להתחבר אליה וכך גם רון והרמיוני.
אין לספר הזה גיל, אני חושבת שהוא מתאים לכל הגילאים וכולם יכולים ליהנות ממנו. בנוסף, יש לו כריכה קשה אז זה בונוס.
בקיצור-
אם לא קראתם, רוצו לקרוא!

את הספר הזה התחלתי לפני בערך, חודש וחצי, ובעמוד 30 עברתי לספר אחד מהסיפריה שנשאר אצלי הרבה זמן.
זה התחיל מותח אבל בגלל ההפסקה שעשיתי לקח לי די הרבה זמן להיכנס שוב למתח, וגם כשהצלחתי סוף סוף להיכנס למתח - הספר נגמר ובצורה ממש, אבל ממש, מותחת...
אני מחכה בקוצר רוח לספר החמישי וממליצה לקרוא את הספר הרביעי רק כשיש אצלכם את הספר החמישי גם כן...