הספר כתוב בסגנון פרוזה תיעודית. הסופרת הקשיבה לעדותם של אנשים רגילים מן השורה ורשמה את מה שאמרו. עדויות אלה שהסופרת כותבת בכישרון רב יוצרות פסיפס אנושי רב גוני המציג את החיים ברוסיה בזמן המעבר מקומוניזים לקפיטליזם ואת הקושי הגדול שעובר על אזרחי רוסיה עם השתנות הכלכלה ומארג החיים הרגיל.
ברגישות ובכנות כותבת הסופרת על החיים תחת משטר דכאני, טוטליטרי אשר מטיל פחד גדול על התושבים.
כאשר התחלתי לקרוא

ספר מעולה של סורוקין על עולם שכבר לא מדפיסים בו ספרים. גזה טבח מומחה בשורותיו של המטבח נודד בין יעדים אקזוטיים וצולה לאנשים אוכל תוך כדי שהוא שורף קלאסיקות של הספרות הרוסית והספרות בכלל.
מנרגה כתוב בתנופה ויש בו המון רעיונות ומחשבות של הטבח גיבור הספר. לעתים הוא שוקע בהזיות ויש לו במוח פרעושים שמחשבים בשבילו חישובים. נהניתי מאוד מהספר הזה השני שיוצא בעברית לסורוקין לאחר מרק סוס המעולה. הספר יצא ב

סורוקין כתב 4 נובלות שהנושא המרכזי שלהן הוא אוכל.
בנובלה הראשונה מתאר הסופר אדם שמשלם כסף לאישה כדי לראות אותה אוכלת. הסיפור הזה מצחיק והזוי מאוד נהניתי מהדמיון של סורוקין.
בנובלה השנייה שגם יותר קצרה מתאר הסופר ארוחה שהוא אוכל תוך כדי דיבור עם הכלב שלו.
נובלה שלישית מופרעת לגמרי. אני לא כותב על מה בשביל לא לגלות ולא לעשות ספויילרים אבל רק אכתוב שהשיגעון הוא המוטיב המרכזי בנובלה זו.
נובלה רבי

אני חובבת גדולה ואדוקה של תרגומי הוצאת לוקוס, מהכותלי של נלי זינק ועד למרק סוס של ולדימיר סורוקין, מאוד נהניתי מכל הספרים שהם הוציאו עד כה. לצערי, מנרגה של ולדימיר סורוקין הוא ספר, שעם כל נסיוני לחבב אותו ולהעריך את שקורה בו, לא כל כך טוב. בואו נתחיל מכך שהספר מתרחש בעולם עתידני, אחרי מלחמה מעורפלת של מוסלמים קיצונים ברחבי אירופה, בו יש פרעושים חכמים שחיים בתוך מוחם של בני אדם (ומהווים מעין גרסה י