הספר כתוב בסגנון פרוזה תיעודית. הסופרת הקשיבה לעדותם של אנשים רגילים מן השורה ורשמה את מה שאמרו. עדויות אלה שהסופרת כותבת בכישרון רב יוצרות פסיפס אנושי רב גוני המציג את החיים ברוסיה בזמן המעבר מקומוניזים לקפיטליזם ואת הקושי הגדול שעובר על אזרחי רוסיה עם השתנות הכלכלה ומארג החיים הרגיל.
ברגישות ובכנות כותבת הסופרת על החיים תחת משטר דכאני, טוטליטרי אשר מטיל פחד גדול על התושבים.
כאשר התחלתי לקרוא את הספר היה לי קשה להיכנס לעלילה ולהבין על מה הסופרת כותבת, אך ככל שחלפו העמודים הבנתי שעומד בפני מסמך אנושי שמספר על הקשיים הבלתי אפשריים של החיים במשטר שאינו מכבד את זכויות הפרט ומנצל את תושביו ומדכא אותם.
העדויות הפרושות על גבי הדפים משמשים תמרור אזהרה לכל אדם ולכל מדינה והספר מראה איך מהר מאוד החיים משתנים, מדרדרים והופכים לבלתי נסבלים.
הספר יצא בשנת 2013 ובשנת 2015 זכתה סבטלנה אלכסייביץ' בפרס נובל לספרות.
בישראל הספר יצא בחודש האחרון.
תרגמה מרוסית: פולינה ברוקמן. בספר יש 471 עמודים.
הספר יצא בספריית פועלים הקיבוץ המאוחד.
ספר מומלץ מאוד לכולם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
