זמן קצר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה (1991), שאלה ועדת השירותים המזוינים של הסנאט את הגנרל ברי מקקפרי מצבא היבשה האמריקאי איך הוא מסביר את העובדה ש"ניצחנו את האויב העיראקי לאחר 100 שעות לחימה בלבד" (עמ׳ 49). מקקפרי, קצין צנחנים שלחם בגבורה בווייטנאם ובמלחמת המפרץ הראשונה (1991) פיקד על הדיוויזיה הממוכנת ה-24, השיב: "לקח לנו 15 שנה לנצח את המלחמה הזו, לא 100 שעות" (עמ׳ 49).

הסיפור הזה, שהופיע בספר "

זמן קצר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה (1991), שאלה ועדת השירותים המזוינים של הסנאט את הגנרל ברי מקקפרי מצבא היבשה האמריקאי איך הוא מסביר את העובדה ש"ניצחנו את האויב העיראקי לאחר 100 שעות לחימה בלבד" (עמ׳ 49). מקקפרי, קצין צנחנים שלחם בגבורה בווייטנאם ובמלחמת המפרץ הראשונה (1991) פיקד על הדיוויזיה הממוכנת ה-24, השיב: "לקח לנו 15 שנה לנצח את המלחמה הזו, לא 100 שעות" (עמ׳ 49).

הסיפור הזה, שהופיע בספר "

עשרת אלפים ק״מ מביתם יצאו חיילי צבא ארצות הברית לעשות מלחמה לא להם, אבל כרגיל לא היו החיילים עצמם בעלי הכוח להחליט אלא חבורה של פוליטיקאים נתונים בלחץ בלתי פוסק של בעלי אינטרסים
ובעלי עינין שראו רק את שורת הרווח שלהם כשהחיילים , שבאו מכל רחבי ארצות הברית הגדולה, מהכפרים והעיירות המרוחקות אך בעלי אמונה פטריוטית עזה שהחזיקו בדעה שהם יוצאים להציל את אמריקה מהסכנה הקומוניסטית בעקבות תאוריית הדומינו ש

הלחימה של צה"ל בטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון (ובמידה מסוימת גם בעזה) טומנת בחובה מאפיינים דומים ללחימה שניהלו צבאות מערביים אחרים בעשורים האחרונים. אמנם כל זירה ומאפייניה הייחודיים, ועדיין אין צה"ל חייב "להתגלח על הזקן שלו" לבדו. אפשר ומוטב ללמוד גם מלקחיהם של אחרים.

הספר המרתק "ללא תהילה" שכתב פרנסיס "בינג" ווסט (הוצאת אמ"ץ־תוה"ד־המעבדה התפיסתית ומשרד הביטחון, 2009), ובו תוארה המערכה שניהלו כו

הספר "יום שלא טוב למות בו" מאת שון ניילור (הוצאת משרד הביטחון, 2007) מתאר את מבצע אנקונדה, במהלכו פעלו יחידות מצבא ארצות הברית כנגד תשתיות טרור של ארגון אל-קאעדה והטליבאן בעמק שאח-אי-קוט שבאפגניסטן בשנת 2002. רשמית, המבצע הוכתר כהצלחה, אולם כשבוחנים לעומק את פעולת הכוחות הרי שהצלחה גדולה לא היתה שם. מה שכן הושג היה בזכות אומץ ליבם של הלוחמים על הקרקע שחיפו על שגיאות שלא היו צריכות להתרחש. לאלו לא