“13 סיפורים קצרים מכיל ספר זה, השני מהחמישה. שובו? כן, הוא שב ממוות בטוח שהוכן ע"י פרופסור מוריארטי, אויבו הנצחי. הוא חזר, מוריארטי לא. זה לא ספוילר, סתם עובדה כלאחר יד. מאחר וכל סיפור קצר יחסית, אנו עדים לסיפורים קצרים פרי עטו של שותפו של הולמס, הלא הוא ידידו הוותיק ושותפו, ד"ר ווטסון. כיף לקרוא סיפורים קצרים כאלה. הם מגיעים לעיקר במהירות, שונים מהותית האחד מהשני, הפתרון מגיע במהירות, אבל בשלבים”

“ארתור קונן-דויל היה כנראה הראשון שהחזיר את הגיבור שלו מן המתים וזאת הרבה לפני הטלנובלות בנות מאות ואלפי הפרקים שהשתמשו לעייפה בטריק הזה. קונן-דויל היה בין היתר מחברם של מאמרים וספרי הסטוריה עבי כרס, רק שאלו לא זכו להצלחה. לעומתם סיפורי שרלוק הולמס שהתפרסמו ב"סטרנד" הלונדוני בין השנים 1891-1893 זכו להצלחה סוחפת. לקונן-דויל די נמאס מהמצב הזה כך שהוא הרג את הבלש בסיפור "הבעיה הסופית" (הסיפור האחרון”

“אני מאוד שמח שקראתי את הרומן המשובח של סופרת שלא הכרתי קת'רין לייסי סופרת אמריקנית אשר נולדה בשנת: 1985 במיסיסיפי וכיום מתגוררת בשיקגו. התחלתי לקרוא את הספר היום בצהריים לא ציפיתי לכלום כדי לא להתאכזב אט, אט נשאבתי לעלילה לסיפור לקצב המהיר של הכתיבה ואני קורא ולא מרגיש שהזמן עובר. מרי הדוברת היא צעירה שנמלטה מאב דתי קנאי ועברה לגור בניו יורק. הכתיבה של לייסי פשוט מבריקה היא מצליחה ליצור סיטואציו”

“"אם לא אהרוג את הולמס, הוא יהרוג אותי" - כך תירץ קונן דויל את הריגתו של הבלש המפורסם בסיפור "הבעיה הסופית" אשר חותם את כרך א' של סיפורי הולמס. דרור משעני כתב אחרית דבר מרתקת על יחסי אהבה-שנאה של קונן דויל וגיבורו המפורסם. לאחר שקראתי את אחרית הדבר שבתי וקראתי שוב את הסיפורים המוזכרים שם ובפעם השנייה ראיתי בדיוק את מה שפיפסתי בקריאה הראשונה. הסיפורים מרתקים, הכתיבה אנגלית למהדרין, השמלות מתנפנ”

“13 סיפורים קצרים מכיל ספר זה, השני מהחמישה. שובו? כן, הוא שב ממוות בטוח שהוכן ע"י פרופסור מוריארטי, אויבו הנצחי. הוא חזר, מוריארטי לא. זה לא ספוילר, סתם עובדה כלאחר יד. מאחר וכל סיפור קצר יחסית, אנו עדים לסיפורים קצרים פרי עטו של שותפו של הולמס, הלא הוא ידידו הוותיק ושותפו, ד"ר ווטסון. כיף לקרוא סיפורים קצרים כאלה. הם מגיעים לעיקר במהירות, שונים מהותית האחד מהשני, הפתרון מגיע במהירות, אבל בשלבים”

“ארתור קונן-דויל היה כנראה הראשון שהחזיר את הגיבור שלו מן המתים וזאת הרבה לפני הטלנובלות בנות מאות ואלפי הפרקים שהשתמשו לעייפה בטריק הזה. קונן-דויל היה בין היתר מחברם של מאמרים וספרי הסטוריה עבי כרס, רק שאלו לא זכו להצלחה. לעומתם סיפורי שרלוק הולמס שהתפרסמו ב"סטרנד" הלונדוני בין השנים 1891-1893 זכו להצלחה סוחפת. לקונן-דויל די נמאס מהמצב הזה כך שהוא הרג את הבלש בסיפור "הבעיה הסופית" (הסיפור האחרון”

“אני מאוד שמח שקראתי את הרומן המשובח של סופרת שלא הכרתי קת'רין לייסי סופרת אמריקנית אשר נולדה בשנת: 1985 במיסיסיפי וכיום מתגוררת בשיקגו. התחלתי לקרוא את הספר היום בצהריים לא ציפיתי לכלום כדי לא להתאכזב אט, אט נשאבתי לעלילה לסיפור לקצב המהיר של הכתיבה ואני קורא ולא מרגיש שהזמן עובר. מרי הדוברת היא צעירה שנמלטה מאב דתי קנאי ועברה לגור בניו יורק. הכתיבה של לייסי פשוט מבריקה היא מצליחה ליצור סיטואציו”

“"אם לא אהרוג את הולמס, הוא יהרוג אותי" - כך תירץ קונן דויל את הריגתו של הבלש המפורסם בסיפור "הבעיה הסופית" אשר חותם את כרך א' של סיפורי הולמס. דרור משעני כתב אחרית דבר מרתקת על יחסי אהבה-שנאה של קונן דויל וגיבורו המפורסם. לאחר שקראתי את אחרית הדבר שבתי וקראתי שוב את הסיפורים המוזכרים שם ובפעם השנייה ראיתי בדיוק את מה שפיפסתי בקריאה הראשונה. הסיפורים מרתקים, הכתיבה אנגלית למהדרין, השמלות מתנפנ”