עשיתי טעות קריטית עם הספר הזה. הבאתי אותו ללימודים, במחשבה שיש יום ארוך, אין איתי אף חברה, ושבהפסקות, שלא יהיה לי משעמם, אני אתענג על יצירת המופת הזאת.
אז כן, באמת קראתי את הספר בהפסקות, הבעיה היא שגם בזמן השיעורים הייתי עסוקה בעולם הפנימי המופרע והמדהים והכואב של פראני וזואי.
הצלחתי לגמוע את הספר המדהים הזה ביום אחד, פשוט כי לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו.
הוא עירער אותי, הזכיר לי את עצמי בגיל 18