ביקורת ספרותית על פראני וזואי (הוצאה מחודשת) מאת ג'.ד. סלינג'ר

---

פראני וזואי הוא ספר מוזר מאוד.קודם כל,זואי זה לא בת,זה בן (כמו שחשבתי לתומי).בנוסף,הספר עצמו הוא די חסר עלילה (בשונה מהתפסן בשדה השיפון).בספר הזה,סלינג'ר כותב על אח ואחות,שניהם אובר משכילים ואובר חכמים.שני האחים מבינים את זה ויודעים שזה בעוכרם.מסופר שפראני היא תלמידת קולג' ויום אחד היא מתעלפת.היא חוזרת הביתה,שמה היא מוצאת את אחיה האובר מעצבן.שאר הספר זה פשוט דיאלוג אחד ארוך של פראני וזואי ודיאלוג אחד בין זואי לאמא שלו.אז מבחינת העלילה,לא ספר מתוחכם.

אבל מהבחינה הרעיונית הספר הזה די דומה יחסית לתפסן בשדה השיפון,רק שפה אין דמות מעצבנת כמו הולדן שצועק כל רגע "זיוף זיוף".אלא יש לנו את זואי ופראני,שבדרכם היותר מתוחכמת מדברים על מה שהולדן אומר.פראני וזואי (או יותר נכון לומר סלינג'ר) מדברים על הצביעות בחברה,ועל זה שכולם רוצים להיות מיוחדים עד שהלא מיוחד הוא הוא המיוחד.למשל,פראני אומרת שכל הטיפוסים שלה בחוג לספרות בקולג' הם "ספרותיסטים".כל אחד שמה רוצה להיות משהו,רוצה להיות מישהו.ובאמת,סלינג'ר מדבר על דברים אמיתיים שנתקלתי בהם לא פעם (זה מתחיל מהגננת שאומרת לכל אחד שהוא מיוחד...).

לסיכום,הספר הזה באמת יותר טוב מהתפסן בשדה השיפון.אותו רעיון,רק בפחות התלהמות וילדותיות שמוציאה אותי מהכלים.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על פראני וזואי (הוצאה מחודשת)