רק לפני שבוע שוחררתי מהסנטוריום לניקוי רעלים, או בשמו האמיתי: המוסד לגמילה. אתם בטח תוהים למה התמכרתי וחוככים בדעתכם בזהירות אם באלכוהול, סמים, אוכל או קניות, שקעתי עד צווארי, ואם שילמתי טבין ותקילין רק כדי שמישהו ישלח אותי ל-A.A. כמו אסיר משוחרר המתייצב כל שבוע בפני קצין מבחן.
ובכן, לא.
לא נעים להודות, אבל התמכרתי לספרי מתח.
לפני ששוחררתי מהסנטוריום קיבלתי רשימת עשה ואל תעשה. 1. בלכתך לקניונים

לאחר ביקורים קצרים בארצות רחוקות כגון : צפון קוריאה (כן, כן), המאה ה-6 בביזנץ הקדומה ועוד כהנה וכהנה מחוזות מעניינים, נסעתי במנהרת הזמן, להציץ בשכונה הקרובה לביתנו, מזרח ביירות, למשל (רק 4 ש' נסיעה במכונית מאצלנו, שכונה בקריית אתא, אילת רחוקה יותר)
אני בשכונה נוצרית במזרח ביירות בתחילת שנות ה-80 והימים ימי מלחמת שלום הגליל (רק שלום זה לא היה) יחד עם בסאם וז'ורז' ונג'יב חברי ילדות צעירים שהתגלגלו

אטילה ההוני – האיש שהוריד על ברכיה את האימפריה הרומית

בטיול האחרון שלי להונגריה, שכרתי רכב מאדם בשם אטילה. רציתי לשאול אותו, האם מקור שמו הוא אטילה ההוני, אבל חששתי שיהיה זה חוסר נימוס לייחס לאדם מודרני מקור שם כה נורא. בדיעבד התברר לי שאם אכן הייתי שואל, הוא הייה משיב בחיוב. להונגרים אטילה, מסמל את תקומתם הלאומית.

זהו סוד הקסם הנורא של ההונים, שבט נודד שהפך לאימפריה והטיל אימה על רומא במאה

אנחנו לא יודעים על המוות כלום. שום דבר. יש לנו מגוון עצום של רגשות כלפיו, אבל אפס ידע. המצב הזה הוא פתח לאין ספור אפשרויות דמיוניות על מה שקורה לנו אחרי המוות, ובעיקר על מקומה של הנשמה אחרי שאנחנו מתים.
בספר הזה מתייחס שרווד בעיקר למעבר הנשמות ממצב של חיים למצב של מתים, והוא עושה זאת באופן חיובי ואפילו יפה. כך שהספר, למרות הנושא הקודר שבו, נעים לקריאה. ואיך לא כשהכל סובב סביב אהבה.
צ'רלי סנט קל

מודה שלא היו לי ציפיות גדולות מהספר בתחילה, אולי בגלל השם היה לי חשד שמדובר באיזה תסריט הוליוודי עמוס קלישאות. אבל וואו, טעיתי בגדול. יצירה מקורית, מרעננת ובועטת שמספרת את הסיפור של מלחמת האזרחים בראשית שנות השמונים מנקודת מבט אישית ועמוסת טסטוסטרון, שמבליטה יותר מכל את העובדה שמאחורי כל סכסוך עקוב מדם עומדים בני אנוש עם יצרים בסיסיים ביותר. כמעט ואין דיבור על פוליטיקה, אידיאולוגיה או היסטוריה בספ

והנה סקירת הספר השני מבין הספרים שקראתי השבת. הראשון היה, כאמור, "המפענחים". השלישי הוא "ההצהרה", אבל עליו האתר מלא וגדוש בסקירות והתמוגגות כך שאפשר לחכות עם זה קצת. זה ספר שהבאתי מהספריה עבור החיילת שלי. אני חושבת שכבר סיפרתי כאן על הקושי למצוא לה ספר הולם לקריאה. כזה שיהיה קליל, אך נעדר קיטש, חכם, אך לא מתוחכם ומתייפיף מדי, הולם את החיים אך לא מתבכיין, וכך הלאה. את הספר הזה היא לקחה בעיקום אף, כ

לכל אחד מאיתנו יש סודות.
ישנם סודות העטופים בשקרים לבנים.
ויש כאלה שלא...
ישנם סודות אפלים.
ישנם סודות שובבים...

תמיד טענתי בפני חבריי שאם יש מישהו שרוצה באמת ובתמים להסתיר את סודו , אזי אף אחד לא יגלה זאת לעולם.
אם לאדם יש התמדה אמיתית , הוא ישאר נעול לו במרתפיו הפנימיים..... סוד כמובן .
לרבים מאיתנו יש אינטרס אמיתי שסוד יהיה קבור לו.
ברבות מהמקרים סוד יכול לזעזע את המסתיר אם אותו סוד י

חלפו מספר שנים מאז כתב פינדר את פרנויה, אחד מספרי הריגול התעשייתי המוצלחים שקראתי ואהבתי,אך נראה כי מדובר בהבלחה חד פעמית שכן מאז כל ספריו היו במקרים הטוב נחמדים להעברת זמן ובמקרה הרע משעממים להפליא.
בסודות קבורים ממשיך פינדר לכתוב על גיבורו החדש ניק הלר ה (כמעט) כל יכול, שהפעם נשלח להציל את חברת משפחתו שנחטפה ע"י גורמים עוינים ומיסתורים, והיכן שכל הגורמים הרשמים נכשלו הוא כמובן יצליח ובדרך גם יע

כאן יש ניסיון לבדוק מי באמת היה אטילה ההוני. אין מקורות כתובים חדשים, אך באמצעות הצלבת נתונים ארכיאולוגיים, היסטוריים נבנית תזה חדשה. הספר מיועד לקהל הרחב, לא לאקדמיה בלבד. עובדה זו אינה מלמדת על איכותו המחקרית, אלא על סגנונו. הוא כתוב בשטף כמו סיפור אוטוביוגרפי. כאשר אין נתונים, המחבר משלים את התמונה באמצעות פרשנויות. אין כמעט הערות שוליים וגם לא אינדקס. לדעתי זו הבעיה הכי גדולה של הספר. יש הרבה