ביקורת ספרותית על אטילה ההוני מאת ג'ון מאן
ספר טוב

---

אטילה ההוני – האיש שהוריד על ברכיה את האימפריה הרומית

בטיול האחרון שלי להונגריה, שכרתי רכב מאדם בשם אטילה. רציתי לשאול אותו, האם מקור שמו הוא אטילה ההוני, אבל חששתי שיהיה זה חוסר נימוס לייחס לאדם מודרני מקור שם כה נורא. בדיעבד התברר לי שאם אכן הייתי שואל, הוא הייה משיב בחיוב. להונגרים אטילה, מסמל את תקומתם הלאומית.

זהו סוד הקסם הנורא של ההונים, שבט נודד שהפך לאימפריה והטיל אימה על רומא במאה ה-5 לספירה, הם בעצם מסמלים מצד אחד את שקיעתה של האימפריה הרומית, ואיתה את תום העידן הקלאסי, ותחילת דמדומי ימי הביניים. אך מצד שני הם מבשרים את תחילת הגדרתה של אירופה כישות תרבותית.

עם הרכב של אטילה, נסענו לערבות הגדלות של הונגריה, מישורים לאין קץ, המבותרים על ידי ביצות, ונהר טיסה החוצה. האביב הורגש באוויר במעופם של אלפי ציפורים נודדות, בנתיב חוצה יבשות. עצמתי לרגע את עיני, וחשבתי על השבטים הנוודים הפורצים דרך המישורים, בדרך לכיבוש אירופה, כפי שקרה עם ההונים. עד היום רואים במקום הזה את שרדי התרבות הנוודית בדמות בוקרים הונגריים, הרועים עדרים במישורים הגדולים. את המסע שלי בעקבות הנוודים, המשכתי באמצעות סיפרו של ג'ון מאן - אטילה ההוני.

מהיכן, ומתי הגיחו ההונים מהמזרח לכיוון אירופה ? למאן תשובה לא ודאית, מוצאם מהמרחב שבין מונגוליה לטורקיה. בכדי להתחקות על מוצאם של ההונים ולנתיב נדידתם, מאן יצא למסע לערבות מונגוליה ולמישורי אירופה, בניסיון לשחזר ערגה אנושית בת אלפי שנים, יציאה למסע נדודים חוצה יבשות.

ספרו של מאן מייצג את האתגר הקיים בחקר ההיסטוריה של ההונים, פועל יוצא של העדר מקורות, וקיום מיתוסים שהשתרשו כמציאות. מחקר היסטורי אפשרי דרך מקורות משניים, לא אובייקטיביים, והסתייעות במחקר ארכיאולוגי. זה כמו ניסיון התחקות אחרי תמונה עתיקה המכוסה בתמונה מאוחרת יותר, צריך להסיר ולנקות שכבות צבע לא רלוונטיות מבלי לפגוע בשכבה המקורית, ולבסוף לייצר תמונה בהירה ואמינה.

מאן מתאר בחדות את הפרשים ההונים הדוהרים ויורים בקשתות, מיומנות אנשי הערבות, אותה טיפחו בשנים של אימונים, יכולת וירטואוזית של לוחמה רכובה, שילוב תנועה ואש. אבל ההונים לא היו ממש צבא פרשים. מאן הורס את המיתוס הזה וטוען שלמעשה הם נעו בכבדות עם עגלות המטען שלהם שכללו כלי מצור, מה שהפחיד לא פחות את הרומאים.

להונים ולאטילה מוניטין נורא, כאכזריים, בכול מקום בו חלפו, הותירו הרס והרג נורא. האם יש צידוק למוניטין הרע שדבק בהם, או אולי מדובר בסוג של יחסי ציבור אותו יצר העולם המובס ? המציאות עולה על כול מיתוס. צמית של אטילה ברח, אטילה נתן הוראה לקשור את אשתו לשני סוסים שנעו לכיוונים מנוגדים. וכך אפשר ולהמשיך ולתאר שיטות אכזריות להריגת בני אדם, ככלי פולטי לחיזוק השלטון באמצעות הטלת פחד מוות.

פלישת ההונים מערבה לגליה, הוא אחד משיאי הספר. מאן יוצא למרחבים הכפריים בצרפת, בניסיון לאתר את שדה הקרב מ- 451, בו חברו הרומאים ומצביאם, אטיוס, לויזיגותים, שהיו בדרך כלל אויבי הרומאים, ומלכם תיאודוריך, שנהרג בקרב, ואת קיברו איתר מאן. בקרב הזה ההונים כמעט הובסו, גליה ניצלה ואיטליה המתינה לסיבוב הבא עם ההונים, ולעוד פלישות של שבטים נודדים, עד לנפילתה הסופית.

ספרו של ג'ון מאן, לא פורץ דרך, אין בו ברק אינטלקטואלי, חלקו הראשון ארוך מידי, חסר בו הסבר משמעותי לנדידת העמים הגדולה, אין בו תיאור כולל הנותן מענה לשאלה, מי הייה באמת אטילה. אך מצד שני הוא מבוא טוב לעולמם של ההונים, ספר שמנגיש את ההיסטוריה לציבור הרחב, באופן קליל וקולח, תוך הבאה של אנקדוטות מרתקות והתבססות על מסעות הכותב. החלק האחרון של הספר, מעניין וייחודי - המיתוסים של אטילה.

לסיכום ספרו של מאן מומלץ מאוד לשוחרי ההיסטוריה ולחובבי מיתוסים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על אטילה ההוני