ספר סוחף שהכוח שלו הוא יותר בעלילה העוצמתית מאשר בכתיבה שנונה או במשפטים אלמותיים,
אך בסופו של דבר, גורם גם ללא מעט הרהורים על טבע האדם.
בעיקר הביא אותי למסקנה הלא חדשה שמעשים רעים מתבצעים לא רק על ידי רשעים גמורים אלא גם על ידי סתם אנשים רכי לב עם אמות מוסר גמישות.
אולי זה החלק המזעזע ביותר בספר. או אולי זה החלק שבו הרגשתי כאב על ה"פושע" הרכרוכי, שהוא גם מאוד אנושי ורחוק מלהיות נבל קלאסי.

קודם כל אני חייבת להתוודות שזהו הספר האהוב עלי ביותר ועל כן אני עשוייה להיות משוחדת בהתייחסותי אליו. קראתי אותו בעבר 3 פעמים בתקופות שונות של חיי בשפה רוסית. קצת חששתי לקרוא אותו בעברית, אך לאחר שעותק של הספר הגיע לידי לא הצלחתי להתאפק.
תאודור דרייזר היה (ואולי עודנו) אחד מסופרים הזרים הפופולריים ברוסיה, בעיקר בשל הביקורת הנוקבת שעלתה מספריו על האמריקה הקפיטליסטית של ראשית המאה הקודמת. בכל ספריו

ספר מבריק מלא במתח סוחף קריא.. אי אפשר להניחו מהיד... מומלץ מאד..