כמו עם האוכל הצרפתי, אי אפשר למהר עם הספר הזה. הוא איטי, מפעפע לאט דרך זכרונותיה של פרמבואז, אלמנה שקונה את החווה המשפחתית הישנה וחוזרת לכפר ילדותה מבלי לחשוף את זהותה. היא חוששת שחזרתה לא תתקבל בעין יפה בעיני תושבי הכפר, בעיקר הקשישים שבהם ודור שני שלאחר המלחמה, מכיוון שעזיבת המשפחה קשורה לאירוע טרגי שפקד את הכפר. בעזרת הזכרונות ויומן של אמה שקיבלה בירושה היא משחזרת את האירועים שקרו בכפר בהיותה ב

לאחרונה התחלתי כמה ספרים שלא הצלחתי לסיים. כבד מידי, משעמם מידי, לא מתקדם, לא סוחף. אני די חסרת סבלנות ואם פעם הייתי נותנת צ'אנס ארוך מאוד או מתאמצת לסיים בכוח כי כבר התחלתי, היום אני פשוט לא מסוגלת.

אז אחרי כמה ניסיונות כושלים, הגעתי אל הספר הזה.

הספר עוסק בגיבורה ששמה בואז שלאחר שנים חוזרת אל בית ילדותה בו גדלה עם אמא קשת אופי ועצורה. יחסיה עם אמה מעולם לא היו טובים, היא מעולם לא הצליחה

ריח תפוזים חזק דומיננטי ומסחרר את החושים,
זה מה שגורם לאמה של פרמבואז לקבל מיגרנות
חזקות שגורמות לה ליפול למשכב בעודה מתמכרת
למורפיום, כה חזק הסבל.
וכך על ידי טריק וערמומיות קטנה של גיבורת
הספר בת ה-9 היא מנטרלת את אמה, כדי שהיא ואחיה
הגדולים יותר יוכלו להסתובב חופשיים בין
היער לבין חיילים גרמנים שעסקו בקומביניות
של איסוף מידע לגסטאפו על אנשים מהכפר,
בתמורת למסירת מוצרי מזון, בדים, ושאר

יש שני סוגים של אנשים שבאים לקחת ספרים בספריה: אלה שיודעים מראש איזה ספר הם רוצים לקחת, מה שמו, או למצער שם המחבר שלו, ואלה שלא. לאלה שלא, יש בעיה, כי הם צריכים לחפש. הסידור הנוכחי של רוב הספריות מקטלג סיפורת למבוגרים על פי סדר הא"ב של שמות המחברים, ולכן מתאים רק לאנשי הסוג הראשון. אנשי הסוג השני יכולים לקפוץ. לדלג בין ספר מתח, לרומן היסטורי, ממנו לספר הומוריסטי קליל, רומן רומנטי, משם לזוכה פרס בו

בשביל הספר הזה צריך סבלנות.
אמנם הספר צבעוני, מלא מתכונים, ריחות וטעמים, מתרחש בעבר ובהווה, אבל העלילה לא רצה, והסיפור מסופר אט אט.

זהו סיפורה של משפחה בכפר קטן בצרפת בתקופת מלחמת העולם השניה. הסיפור מסופר מפיה של בת הזקונים במשפחה כאשר היא כבר בת 60, ומלא בפלשבאקים [יש מילה עברית לפלאשבק?]מילדותה.
הסיפור כולו נסוב סביב "תעלומה" שאמורה להחזיק את הקורא מרותק עד סוף הספר- מה קרה בכפר בסוף המלחמ

אהבתי, אהבתי ועצרתי נשימה עד לדף האחרון.
הספר כתוב היטב, מותח עד המילה האחרונה ופשוט יפהפה.
הוספתי לרשימה המאד קצרה של ספרים שאני תמיד זוכרת.

ספר שקראתי בהמלצתו של בני, בכורי, הטבח.
כבת של בעל מסעדה לשעבר, וכאם לטבח בהווה, מצאתי את עצמי מחייכת לנוכח התיאורים המאוד קיצוניים של הנעשה במטבח המקצועי. תיאורים, שיש בהם מן האמת, אבל בסופו של דבר מציגים את הבחירה במקצוע כסוג של מחלת נפש צבעונית ויוקרתית ואת הכישורים הנדרשים לשף כשילוב של כישורי רופא בכיר, מצביא דגול, עבריין צמרת, דיקטטור ודוגמנית על.
זאת לא ממש פנינת ספרות אבל בהחלט ספר חמוד

סיפור על כפר צרפתי קטן ועל אשה מבוגרת, בת 65, המסופר בשנת 1998.
בגיל 9, בשנת 1942 היתה פרמבואז דרטיגן ילדה בת 9. חיה עם אמה, אחיה ואחותה בחווה כפרית, לאחר שאביהם נהרג בתחילת המלחמה. עשרות שנים לאחר שעזבו את הבית והכפר, פרמבואז, כעת אלמנה מבוגרת, חוזרת לביתה ולכפר הולדתה אבל תחת מסווה של שם אלמנותה ומבלי שאיש ידע כי היא הילדה ממשפחת דרטיגן.
ככל שהסיפור מתפתח נחשף טפח אחר טפח מההיסטוריה של הכפר וש

ספר טוב שמספר על כפר צרפתי בהווה ובעבר. על טוב ורע שמשתלבים ביחד, ואין לדעת מי הטוב ומי הרע, על משפחה, לטוב ולרע, על חברויות שמתפרקות ועל חברות אמיתית שנמשכת שנים, למרות הכל.