אנדיורנס (סְבוֹלֶת, בעברית), נבנתה במשך כשנתיים החל ב-1912, לצורך מסע היכרות ומחקר עם הקוטב הדרומי. יוזם המסע היה ארנסט שקלטון, יזם נועז שאסף סביבו צוות לכדי 28 אנשים בסה"כ. ב-1914 היה המסע מוכן ליציאה, אלא שבדיוק אז החלה מלחמת העולם הראשונה והמסע היה בפני ביטול. הוחלט שבכל זאת חשיבותו של המסע גדולה וההכנות היו רבות, כך שב-1 באוגוסט ספינת-המפרשים אנדיורנס יצאה לדרכה. לאחר מספר שבועות הספינה החלה א

כפי שנרשם בגב הספר,"בשנת 1914 יצאה המשלחת הטראהס-אנטאקטית המלכותית הבריטית, בראשות חוקר הקוטב ארנסט שקלטון, במטרה לחצות את יבשת אנטארטיקה במסע רגלי ממערב למזרח.
לאחר חצייה מתישה של אלפי קילומטרים של ים קפוא, ובמרחק של יום אחד בלבד מיעדה, נלכדה ספינתם האנדיורנס, בתוך שדה קרח, נסחפה במשך 10 חודשים לכיוון צפון-מערב עד שנמחצה ורוסקה לבסוף ע"י הקרח."

מכאן מתואר מסע ההיחלצות ההירואי והבלתי ייאמן מ

****



טוב, "בית מטבחיים חמש" זה לא. גם לא "עריסת חתול" או כל אחד מהספרים הממזריים האחרים של קורט וונגוט, שהוא אחד הסופרים הבודדים שהצליחו לשלב בכתיבתם הומור פרוע ומתוחכם, סרקזם נשכני, אמירות מחודדות על הטבע האנושי ורגש עגום שמפעפע מבין השורות.

יש כאן אסופת סיפורים קצרים, שונים לחלוטין זה מזה בתוכנם, בנימה שיש בהם ובתובנות שלהם. אמנם הסיפורים כמעט חסרי פואנטה, כמו שכבר למדנו להכיר ולחבב ג

#
הסיפור הלא-יאומן על המשלחת האימפריאלית לאנטארטיקה, שהתארגנה (מימון, ציוד, בניית ספינה עמידה לקרחונים) ויצאה לדרכה ימים ספורים לפני הכרזת מלחמת העולם הראשונה ב-1914. המשלחת כללה 29 אנשים כולל נוסע סמוי, בראשות (סר) ארנסט שקלטון.

רבים כתבו לפני על מסע ההישרדות המופלא שעברו חברי המשלחת שספינתם נתקעה ובוקעה בקרח דחוס, הזעקת עזרה לא היתה אפשרית, גם מחוסר באמצעים טכניים וגם כי העולם היה עסוק במל

יש ספרים עם הומור שנון ומצחיק ויש ספרים עם הומור גס ומכוער. הספר הזה מכיל את הסוג השני, וללא צורך, וזה צורם לאורך כל הספר. מה חושב לעצמו הסופר על הומור מסוג זה קשה לדעת, אבל אם היה מוותר עליו לבטח היה זוכה ממני לאהדה רבה יותר.
מעשה באחד ששמו פומפוניו, פילוסוף רומאי שמחפש בעולם מעיין של מים פלאיים, שהופכים את כל השותה מהם לחכם ובעל ידע. בדרך הוא נקלע לנצרת, ופוגש בה את ישו הילד. ישו, מצדו, מחפש מי

סיפור אמיתי על 28 חברי משלחת טראנס-אנטארקטית, המלכותית הבריטית, בראשות חוקר הקוטב ארנסט שקלטון,
מטרתם היתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה במסע רגלי ממערב למזרח.
הם יצאו באוגוסט 1914, על ספינת המפרש אנדיורנס מפליימות שבאנגליה דרומה לבואנוס איירס, ארגנטינה.
תוך חציית האוקיינוס האטלנטי (חציית האוקיינוס נמשכה יותר מחודשיים)
ומשם המשיכו דרומה לתחנה לציד לוויתנים באי ג'ורג'יה הדרומית
ומשם המשיכו לנ

יש ספרים שהספרות הישראלית מתעקשת לתייג כזבל. בתור ילדה ספרייתית חשתי חובה קדושה לקרוא לא זבל, אבל מה לעשות שסדרות איכותיות תורגמו ברשלנות ולא זכו להגהה והודפסו בכרכים קטנים בפוטושופ צולע ו נ נ ט ש ו ב א מ צ ע ה ס ד ר ה ???

אני שונאת את ההוצאות הישראליות.

בכל מקרה, אצא מהארון עכשיו ומיד: אני מתה על סדרת הבייביסיטריות, עד היום. ואני מאוהבת באנימורפס. זהו.

בשקט בשקט, בלי לנסות, זו אחת מסדר

"כשראה סורל את שלושת האנשים הוא נרתע לרגע ואז התפשטה הבעת תדהמה על פניו...
'מי אתם, לעזאזל'?
האיש שניצב במרכז החבורה צעד צעד אחד קדימה.
'שמי שקלטון' אמר בשקט.
יש אומרים שסורל הסב פניו ופרץ בבכי".
השלושה היו בבגדים קרועים, שיערם ארוך, חזותם פרועה ואומרת סבל.
זו היתה תחילת הסוף של אודיסאה בלתי נתפסת.

דמיינו ספינה באורך 44 מטר תקועה בשדה קרח ששטחו כ-2.5 מיליון קמ"ר. חלקיק מיקרוסקופי. גרגר א

וואו, סיפור אמיתי ומדהים, שרק מוכיח, שלעיתים המציאות עולה על כל כל דמיון.
הוא מתאר את המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית הבריטית, בראשות חוקר הקוטב, ארנסט שקלטון,
משלחת שכללה 29 אנשים (כולל נוסע סמוי אחד), שיצאה באוגוסט 1914 במטרה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ונלכדה בתוך שדה קרח.
זהו סיפור הישרדות של אדם מול הטבע, המוכיח את חשיבותו של החוסן המנטלי.
במהלך הקריאה לא יכולתי שלא להזכר בשירו אלמותי