“בתחילת הסמסטר שזה עתה נגמר החלטתי לבדוק מה מתרחש בגטו הסמוך, אחד מהשניים המתקיימים זה לצד זה באוניברסיטה, כפי שאמר הפרופ' בשיעור אליו התגנבתי. שמו של הגטו הראשון הוא מדעים מדוייקים. זה הגטו היצרני, הגטו שמכניס כסף לסטודנט ולמדינה. הגטו השני הוא כל מה שאינו נמצא בגטו הראשון, כמו מדעי החברה או מדעי הרוח. היצרניים מכנים אותו בחיבה לגלגנית "מדעי הדשא", לא משום שהוא ירוק יותר, שהרי ברור באיזה צד הירוקי”

“צאו וראו מה בין אייזק אסימוב להרוקי מורקמי. לא מזמן סיימתי לקרוא את קובץ הסיפורים 'הפיל נעלם' של מורקמי, וחשתי שאני נסחף בזרם התודעה של הסופר הפריק הזה אל מערבולת של מוזרות וחוסר טעם, עד שהושלכתי אל חוף שומם של 'מה לעזאזל קראתי עכשיו??', תשלובת הזויה של בלבולי מוח, שיכרון וניסיון זול לדבר אל התאוות שלנו. אין מסר, אין סדר, אין סיפור. וכאשר חודש אחר-כך נתקלתי כמעט לראשונה בסיפוריו הקצרים של אייזק אס”

“היינליין הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שקראתי ספר מספריו ונהניתי לחזור לסגנון המוכר. הספר קליל, זורם ומשעשע, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מול הספר בתחנת אוטובוס וכל האנשים סביבי נעצו בי מבטים. הספר מספר את סיפורו של גורדון, אשר התגייס לצבא ארה"ב מחוסר ברירה, נלחם במלחמה באסיה (לא נאמר מפורשות אך ברור לכולם באיזו מלחמה מדובר), נפצע ומשוחרר. מסיבות בירוקרט”

“כשנתתי לספר זה ציון 5 (לאחר שגמעתי את כולו בכפייתיות ובהנאה צרופה) הייתי סקרן לראות אם עוד אנשים קראו אותו, ואיזה ציון הם נתנו לו. הופתעתי לגלות שאני היחיד שנהנה מהספר הזה בצורה מושלמת. אף לא אחד נוסף חשב שצריך לתת לספר הזה ציון 5 כוכבים ? אז כשניסיתי להבין את פשר העניין, הגעתי אל שלוש תיאוריות : 1. אף אחד לא הבין על מה הספר הזה מדבר 2. אנשים הבינו על מה הוא מדבר, אבל לא אהבו את הרעיון 3. א”

“בתחילת הסמסטר שזה עתה נגמר החלטתי לבדוק מה מתרחש בגטו הסמוך, אחד מהשניים המתקיימים זה לצד זה באוניברסיטה, כפי שאמר הפרופ' בשיעור אליו התגנבתי. שמו של הגטו הראשון הוא מדעים מדוייקים. זה הגטו היצרני, הגטו שמכניס כסף לסטודנט ולמדינה. הגטו השני הוא כל מה שאינו נמצא בגטו הראשון, כמו מדעי החברה או מדעי הרוח. היצרניים מכנים אותו בחיבה לגלגנית "מדעי הדשא", לא משום שהוא ירוק יותר, שהרי ברור באיזה צד הירוקי”

“צאו וראו מה בין אייזק אסימוב להרוקי מורקמי. לא מזמן סיימתי לקרוא את קובץ הסיפורים 'הפיל נעלם' של מורקמי, וחשתי שאני נסחף בזרם התודעה של הסופר הפריק הזה אל מערבולת של מוזרות וחוסר טעם, עד שהושלכתי אל חוף שומם של 'מה לעזאזל קראתי עכשיו??', תשלובת הזויה של בלבולי מוח, שיכרון וניסיון זול לדבר אל התאוות שלנו. אין מסר, אין סדר, אין סיפור. וכאשר חודש אחר-כך נתקלתי כמעט לראשונה בסיפוריו הקצרים של אייזק אס”

“היינליין הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שקראתי ספר מספריו ונהניתי לחזור לסגנון המוכר. הספר קליל, זורם ומשעשע, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מול הספר בתחנת אוטובוס וכל האנשים סביבי נעצו בי מבטים. הספר מספר את סיפורו של גורדון, אשר התגייס לצבא ארה"ב מחוסר ברירה, נלחם במלחמה באסיה (לא נאמר מפורשות אך ברור לכולם באיזו מלחמה מדובר), נפצע ומשוחרר. מסיבות בירוקרט”

“כשנתתי לספר זה ציון 5 (לאחר שגמעתי את כולו בכפייתיות ובהנאה צרופה) הייתי סקרן לראות אם עוד אנשים קראו אותו, ואיזה ציון הם נתנו לו. הופתעתי לגלות שאני היחיד שנהנה מהספר הזה בצורה מושלמת. אף לא אחד נוסף חשב שצריך לתת לספר הזה ציון 5 כוכבים ? אז כשניסיתי להבין את פשר העניין, הגעתי אל שלוש תיאוריות : 1. אף אחד לא הבין על מה הספר הזה מדבר 2. אנשים הבינו על מה הוא מדבר, אבל לא אהבו את הרעיון 3. א”